מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 43
אובזה נמצא תירוץ קל על הקושיה העתיקה שמקשים על הרמב"ם, שפוסק בהשותפין שנדרו הנאה זה מזה שזה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו, אם כי הרמב"ם פוסק בכ"מ שאין ברירה?
בכי לפ"ז יצא שהמחלוקת של רבנן ור"א בן יעקב בעיקרה היא אם אנו זקוקים בזה לברירה, כי גם בזה אנו זקוקים להחקירה במהות הזמן, כנ"ל. ומזה מסתעף הספק אם אפשרית בעלות החלטית לזמן ידוע ואם כן אפשרית אז אין אנחנו זקוקים כלל לברירה בשני שותפים שכ"א משמש בזמן ידוע, כי מתי אנו זקוקים לברירה כשאנו צריכים לברר בין שני דברים הסותרים זה את זה, אבל בנדון זה אין כל סתירה בדבר, אלא כל אחד בזמן המוגבל לו הוא הבעלים על השדה באופן החלטי, אבל אם אנו תופסים שאי אפשרית בעלות החלטית על זמן מוגבל, אז אף אחד מהשותפין איננו בעלים באופן החלטי, ואנו צריכים להגיד כדברי הר"ן, שלכ"א יש לו רק מחצית הגוף וכשהוא משתמש הוא משתמש גם בחלק הגוף של השני בתור קנין פירות שיש לו בחלקו של השני והקונמות מפקיעה את הקנין פירות וממילא אסור.
גואעפ"י שכאמור הרמב"ם סובר ג"כ שהזמן הוא עצם פשוט בלתי ניתן להתחלק, וממילא אין ציור של בעלות החלטית באופן זמני ובכ"ז פסק כראב"י? משום כנ"ל, שבד"א שהזמן כשהוא לעצמו הוא המגביל, לא כן בנ"ד שההשתמשות היא המגבילה אעפ"י שההשתמשות מתחלפת עפ"י זמנים ידועים.
דוכמו שאין אנו זקוקים לברירה בנכסי לך ואחריך לפלוני, אעפ"י שגם שם בלתי מבורר כמה זמן יהא הנכסים ברשות הראשון וכמה זמן ברשות השני, ה"נ אין אנו זקוקים בזה לברירה, אם כי לכתחילה בשעה שקנו את השדה לא ידוע מתי ישתמש האחד ומתי ישתמש השני.
הוכמובן שזה לא דמי לאומר הרי זה גיטך "שעה אחת קודם למיתתי", שאנו זקוקים בזה לברירה כפי המבואר בגיטין (כח, א), כי שם השעה היא הפועלת את החלות של הדבר, חלות הגט, משא"כ בנידון דידן שאין הזמן משמש בתור הפועל של החלות, אלא שזהו אופן החלוקה שלזמן זה יהיה הדבר של ראובן ולזמן האחר לשמעון, ממש כמו בנכסי לך ואחריך לפלוני כנ"ל.