מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — טז; מושג הזמן 76
אלפעמים אנו מוצאים מחלוקת שעיקרה הוא בזה, אם להביט על ההוה או על העתיד, דוגמא לדבר המחלוקת במ"ק (ב, ב) "המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת, משום מאי מתרינן ביה? רבה אמר משום חורש, ר' יוסף אמר משום זורע, אמר רבה כוותה דידי מסתברא, מה דרכו של חורש לרפויי ארעא האי נמי לרפויי ארעא, אמר רב יוסף כוותה דידי מסתברא, מה דרכו של זורע לצמוחי פירא הכא נמי מצמח פירות" - ועי' בריטב"א שמסביר שהמחלוקת היא אם אנו מביטים על ההוה, ובהוה התפקיד של מנכש ומשקה הם לרפויי ארעא - וזוהי סברת רבה - או להביט בזה על העתיד, שבעתיד יצמח מזה פירי - ואמנם בחורש יש בזה באופן ישר רק משום תפקיד הוה לבד, לרפויי ארעא - ובזורע יש בזה רק משום תפקיד עתיד לבד לצמוחי פירי, וכאן בהמנכש שיש בהם שני התפקידים ביחד גם תפקיד הוה - לרפויי ארעא - וגם תפקיד עתיד - לצמוחי פירי - בזה יש מחלוקת כנ"ל.
בואמנם אפשר לפרש את המחלוקת הנ"ל גם עפ"י מדת "אמצעי ותכלית", כי ס"ס גם ה"לרפויי ארעא" משמש רק בתור אמצעי לתכלית של "לצמוחי פירי" ולרב יוסף אעפ"י שכל חורש התכלית היא הצמיחה ובכ"ז חורש לחוד וזורע לחוד? אכן לדעתי שתי המלאכות הללו חורש וזורע, חלוקות הן בזה גופא שאחת משמשת בתור אמצעי והשנית - זורע - בתור תכלית, אם כי גם אינה התכלית האחרונה, שזו היא הקצירה - אכן המלאכות שבאופן ישר אינן לא בחרישה ולא בזריעה, אלא שאנו צריכים לכוללם באחת מהם הנה יותר קרוב לכוללם באחת שהיא תכליתית מאשר לכוללם במלאכה אמצעית.