מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יז; עצם ומקרה 56
אועלינו להוסיף ג"כ, שמעניין הדבר שרב שסובר בירושלמי כנ"ל שאינו יכול לחזור, סובר ג"כ בבבלי גיטין (יד, א) בהולך מנה לפלוני "שחייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר" - וכפי שביארנו בספרנו הנ"ל הוא ג"כ מטעם שסובר שחזרה וקנין המה שני מושגים - ולשיטתו אזיל בזה.
בומקשים ג"כ על הירושלמי הנ"ל, שאיך אפשר שהעבד יאכל בתרומה מצד מתנת שכ"מ, הלא כל הקנין הוא רק מדרבנן ואיך מועיל זה לענין תרומה שיש בזה איסור דאורייתא למי שאינו כהן, וביחוד להרמב"ם שסובר שקנין דרבנן לא מועיל לדאורייתא, והראיה שפוסק בפרק ח מהל' לולב (הלכה י): "ואין נותנים אותו לקטן - ביומא קמא - שהקטן קונה ואינו מקנה לאחרים מן התורה" אע"פ שמדרבנן הוא ג"כ מקנה?
גאולם לפי מה שביארנו במדת "בעצם ובפועל", שקנין דרבנן הוא רק ממונו בפועל ולא בעצם; ולפי מה שביארנו כאן, דכל הקנין בעבד הוא רק קנין בפועל ולא בעצם - ממילא מיושבת הקושיא, דזהו החידוש בלולב שכתוב בו "לכם" - משלכם, שבעינן דוקא קנין בעצם. וזהי באמת שיטת היראים, שאע"פ שגזל עכו"ם מותר בכ"ז לא יוצאים בזה בד' מינים מפני שאין כאן "לכם", אע"פ שבפועל הדבר בודאי שלו דגזל עכו"ם מותר, אלא ס"ס בעצם אין הדבר שלו. ובהפקר ב"ד יש אותו ציור של גזל עכו"ם מותר, משא"כ בעבד לענין תרומה, שכל הקנין הוא רק בפועל - שפיר אוכל בתרומה גם בקנין ע"י הפקר ב"ד.
דאכן, מה שיש להעיר בזה הוא לפי ההנחה הידועה, שהפקר ב"ד הפקר הוא רק בשלילה, להוציא מיד הבעלים, אבל לא בחיוב - להכניס לרשותם של בעלים אחרים, וא"כ איך יצוייר שהעבד יאכל בתרומה ע"י מתנת שכ"מ, נהי שכוחם יפה להפקיע את העבד מיד השכ"מ שהוא ישראל אבל עדיין לא נעשה לעבד של כהן מדאורייתא, אלא הוא בבחינת עבד שהפקירו רבו שיוצא לחירות?
האכן, אפשר להגיד, מכיון שס"ס כוחם יפה בשלילה כנ"ל, הנה לא רק שע"י הפקר ב"ד נפקע הבעלות של השכ"מ, אלא ג"כ נפקעה הזכות מהעבד שהוא יקנה את עצמו, וממילא שוב זוכה בו הכהן שקבל אותו במתנה מיד השכ"מ. אלא שבזה גופא יש ספק, אם ההגדרה היא בהמפקיר עבדו שהעבד קונה את עצמו, אם הכוונה היא שהוא זוכה את עצמו ממש, או שהכוונה היא שאינו צריך לזכות, כי מכיון שאין עליו רשות רבו ממילא הוא ברשות עצמו.
ווכבר ביארנו שבזה יש מחלוקת של אבא שאול ורבנן בקדושין (כג, א), לרבנן באמת אין כלל צורך בזכיה אלא זו כבר באה ממילא, ולאבא שאול יש בזה מעין ציור של קנין ממש, שהוא קונה את עצמו ע"י זה שהוא זוכה בגופו כמו כל זכיה בהפקר.
זויוצא שלרבנן באמת לא שייך להשתמש בכלל הפקר ב"ד כדי להאכיל את העבד בתרומה, אבל לאבא שאול כן שייך כנ"ל.
חוכיון שההלכה היא כאבא שאול, כמבואר ברמב"ם בפ"ג מהל' זכיה ומתנה (הלכה ז), שפיר אומר הירושלמי שאפשר לעבד לאכול בתרומה על פי היסוד של מתנת שכ"מ.
טתם ונשלם שבח לאל בורא עולם