מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ג; שתי סבות 11
אובזה יובן ההבדל שמחלק הרמב"ם בין שומר לגזלן, דאע"פ שכאמור פוסק בשואל דבטבח בשבת פטור מטעם קלב"ם, פסק בכ"ז (בפ"ז מהל' חובל ומזיק הלכה ו') במנסך יין חבירו במקום שאוסר הר"ז חייב לשלם, "והאיך יתחייב זה לשלם והרי הוא מתחייב בנפשו, מפני שמשעה שהגביהו מחייב לשלם ואינו מתחייב בנפשו עד שינסך". והרי יש בזה לכאורה משום סתירה?
בוהנה בתוס' גיטין (נ"ג א') הסבירו את המחלוקת שם בין רב ושמואל: אי מנסך מנסך ממש או מערב, ששמואל אמר מערב ולא מנסך, משום דקם ליה בדרבא מיניה "ואידך - רב כדר' ירמיה דא"ר ירמיה משעת הגבהה הוא דקנה מתחייב בנפשו לא הוה עד שעת ניסוך", ומסבירים שם בתוס', דהמחלוקת הוא בזה "דטעמא דשמואל וכו' כיון דמשעת ניסוך לא מחייב דקם ליה בדרבא מיניה, משעת הגבהה נמי מיפטר דאמר לו הרי שלך לפניך, כמו תרומה ונטמאת, דכמו דאם נסכו אחר אומר לו הרי שלך לפניך, הכי נמי כי נסך ליה איהו, אע"ג דמנסך ליה בידיה, כיון דקם ליה בדרבא מיניה, ורב סבר, כיון דבשעת הגבהה לא שייך למימר דקם ליה בדרבא מיניה, יש לחייב מחמת הגבהה אבל מה שיעשה בידם אחרי כן, אע"ג דההיא שעתא קם ליה בדרבא מיניה".
גולכאורה הלא הדברים קל וחומר, אם בטבח בשבת, דאפילו נטבח ע"י אחר ג"כ חייב השומר, ובכ"ז כשטבח הוא - פטור, מטעם דקם ליה בדרבא מיניה, כל שכן במנסך דאם נסכו אחר פטור, דעכ"פ בשביל חיוב מיתה היה צריך להחשב כאילו נסכו אחר ויופטר, ומדוע פסק הרמב"ם דחייב?
דאכן זהו ההבדל, שבשומרים הנה שתי הסבות הן בגדר של בכח ובפועל כנ"ל, ובגזלן הן בגדר סבה חיובית ושלילית, דכאמור, בשומר אי אפשר לומר, דתיכף הועמד עליו חיוב דמים בפועל, מאחרי דכל היכי דאיתא הפקדון - ברשותא דמריה איתא, ואיך אפשר שיועמד עליו בבת אחת גם חיוב דמים, וכיון דהחיוב בפועל נעשה בשעת האונס שוב שייך לומר קלב"ם, משא"כ בגזלן, דתיכף משעת הגזילה יצא הדבר מרשות הבעלים - ו"גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו" - ותיכף הועמדו בכח הקנינים שאפשר לו לקנות את הדבר בפועל כמו שינוי וכדומה, הנה שם, באמת תיכף משעת הגזילה יש סבה חיובית - לחיוב דמים בפועל, אלא דכ"ז שהגזילה בעין הוא יכול לפטור את עצמו מחיובו ע"י הגזילה, ונמצא דאבידת הגזילה היא רק סבה שלילית, כדי להסיר את סבת הפטור, והגדר דקם ליה בדרבא מיניה הוא רק שאין בפעולה המחייבת מיתה, סבה חיובית כדי לחייבו גם בממון, כלומר, שאינה מחייבת, אבל איננה פוטרת ג"כ, וכאן, אם נשתמש בזה בגדר דקלב"ם הלא תהיה זו בגדר סבה פוטרת. ואע"פ דאם נסכו אחר היה פטור, זהו משום דבאופן שכזה כן יכול לומר הרי שלך לפניך, אבל עכ"פ כשנסכו הוא, דאינו יכול לומר הרי שלך לפניך, שוב נשארה הסבה החיובית גם בפועל משעת הגזילה.
הועכ"פ נתבאר ההבדל בין שתי סבות שהן בבחינת בכח ובפועל, ובין שתי סבות שאחת היא סבה חיובית והשניה שלילית.