לַכְּלָל וְלַפְּרָט — חלק ב, שער יא; קבלת גרים 7

בתשובה (השאלה חסרה)

גב"ה. ב' בשבט התש"ך

דלכבוד מר עזריאל זוננשטיין יצ"ו, קראקס.

הא.מ.נ.,

והריני מאשר קבלת מכתבו מיום י"ד בטבת ש"ז. ואלה התשובות לשאלותיו:

זבן לנכריה שלא התגיירה, אם מבקשים למולו אין מברכים כל ברכה שהיא על מילתו, והמילה אינה צריכה להיות על דעת בית דין.

חאם מבקשים למולו לשם גרות, המילה והטבילה צריכים להיות על דעת בית דין, אולם אין לבית הדין להעתר לגיורו, הואיל והוא יתחנך ע"י אמו הנכריה, לפי אמונתה וארחות חייה, אלא אם כן מצא בית הדין שהוא יכול לגייר את האם הנכריה, אם אמנם הוגשה בפניו בקשה כזו.

טנימול בן נכריה לא לשם גרות ולא טבל, לכשיגדל וירצה להתגייר יש צורך בהטפת דם ברית ובטבילה.

יבן שנימול ולא נטבל כדת – אסור לקראו לתורה.

יאאין לקרוא לתורה ילד שנימול ונטבל שלא על דעת בית דין.

יבלגבי השאלה באיזה גיל עדיף לגייר, הרי שעד י"ג, כפי שנאמר לעיל. לאחר י"ג, אם יש ערובה שיתחנך לפי מסורת ישראל ויקבל עליו עול מצוות – רשאי בית הדין לגיירו.

יגבכבוד רב,

ידא. פומרנץ

טומ"מ המזכיר הראשי.