לַכְּלָל וְלַפְּרָט — חלק א, שער ב; הלכות מדינה ומקדש 1

בשאלה

גירושלים, כ"ב בתמוז, תשט"ז, 1 ביולי, 1956

דלכבוד, הרב הראשי, ראשון לציון, ר' יצחק נסים, הרבנות הראשית ירושלים

האדוני הרב,

ובהמשך לשיחתנו מיום אתמול בבית שר הדואר, הד"ר בורג, אני מתכבד לחזור בזה על השאלות, נושא שיחתנו:

זהאם מוסמך בית דין להעניק בצו־אימוץ זכות לילד המאומץ ליטול בירושת המאמץ, כאילו היה בנו שנולד לו?

חהאם יכיר בית דין הדן לפי דיני ישראל בזכות הירושה של ילד מאומץ, לאחר שבית משפט מחוזי קבע בצו האימוץ שזכות זו תהיה לו, למאמץ?

טאחזיק טובה לכת"ר יואיל בטובו להשיב לי על השאלות הנ"ל.

יבכבוד רב ובהוקרה, ש.ז. חשין מ"מ נשיא בית המשפט העליון

יאתשובה

יבכ"ה תמוז תשט"ז

יגלכבוד ד"ר ש.ז. חשין מ"מ נשיא בית המשפט העליון ירושלים

ידד"ר חשין הנכבד,

טוהנני מתכבד להשיב על שאלותיו בסוגית אמוץ ילדים, ועל ראשון ראשון.

טזדין הוא שרשאי אדם לעשות בנכסיו כטוב בעיניו וליתנם במתנה לכל שירצה, כשהוא בריא ע"י קנין וכשהוא שכיב־מרע אף שלא ע"י קנין. אלא שרשאי הוא לעשות זאת בלשון מתנה ולא בלשון ירושה. שהלכה מפורשת ומוסכמת היא שאין אדם יכול להוריש מנכסיו כלשהו למי, שלפי חוקי התורה, אינו "יורש".

יזהלכה זו נפסקה בש"ס ובפוסקים והרמב"ם מסכמה כך: "אין אדם יכול להוריש למי שאינו ראוי ליורשו... לפי שנאמר בפרשת נחלות והיתה לבני ישראל לחוקת משפט. לומר שחוקה זו לא נשתנית ואין התנאי מועיל בה. בין שצוה והוא בריא בין שהיה שכיב־מרע, בין על פה ובין בכתב – אינו מועיל".

יחברור, איפוא, שאין בית־דין מוסמך ליתן צו המנוגד להלכה. הפתרון לשאלה זו הוא שבצו האימוץ לא ישתמשו בלשון ירושה אלא בלשון מתנה, כגון דא: הילד המאומץ יקבל במתנה חלק מירושת המאמץ כאחד מבניו.

יטמהאמור לעיל יש להסיק ברורות שאין בית־דין, הדן לפי דיני ישראל יכול להכיר בצו־אמוץ, שבו ניתנה זכות ירושה למאומץ ע"י בית משפט מחוזי. העומד בסתירה לחוקי התורה.

כאמנם יש מן הפוסקים אשר דנו בשאלה זו מן הטעם של "דינא דמלכותא דינא". אך מסקנתם היתה שאין להתחשב במקרה דנן בטעם זה. ראה שו"ת "גבעת־עולם" סי' י"ז.

כאכמובן כל השקלא וטריא הזאת אין לה ענין במדינתנו כיום, שכן הכלל הזה אינו יכול להיות מחייב במדינה שיש בה שלטון יהודי רבוני וששופטיה אינם שופטים לפי דיני ישראל.

כבלפיכך, אין בית־דין הדן לפי דיני ישראל יכול להכיר בצו אמוץ כזה.

כגבכבוד רב ובהוקרה,

כדיצחק נסים