לַכְּלָל וְלַפְּרָט — חלק א, שער ב; הלכות מדינה ומקדש 4

בשאלה

גשאלתני דעת תורה בדבר שרבים שואלים אותי היום, בענין חלקי ארץ ישראל ששוחררו במלחמת ששת הימים, אם יכולים אנו להחזירם מקצתם או כולם לאומה מן האומות.

דתשובה

ההנני להשיב, שהלכה ברורה היא ופסקה הרמב"ן בספר המצוות, מצוה ד':"נצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. והוא אומרו להם: והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה, והתנחלתם את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם. ופרט אותה להם במצווה הזו כולה בגבוליה ומיצריה... הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות".

וארץ ישראל היא ירושה לכל אחד ואחד מישראל כידוע וכמו שכתב הרשב"א בחידושיו לנדרים (דף נ"ח) ובתשובה (ח"א סי' תרל"ז) וכן כתבו הראשונים, ואין כח ליחיד או לציבור, לרבות ממשלת ישראל, לוותר על אף שעל אחד מאדמתה. זוהי ההלכה, שאין לזוז ממנה ואין סמכות הלכתית היכולה להורות אחרת.

זירושלים וארץ ישראל כולה, קדושה לנו ובכל יום ויום אנו מזכירים אותה בתפילותינו. היא מובטחת לנו מפי ה' וכל הנביאים ניבאו החזרתה אלינו ולנו תהיה נחלת עולם. לפיכך, שום יהודי אסור לו אפילו להרהר על החזרת שטח כלשהוא מארץ אבותינו.

חואנו שראינו כיצד חזון, שלגבי רבים היה רחוק, הפך למציאות, והנס שאין דומה לו התחולל לעינינו, הננו מאמינים ובוטחים שה' יגמור עלינו לטובה והארץ כולה תישאר בידינו, שמיד תבוא עת קיבוץ נדחינו ובניינה של ירושלים ייכון, וארמון על משפטו ישב.