לַכְּלָל וְלַפְּרָט — חלק א, שער ב; הלכות מדינה ומקדש 3

בשאלה

גב"ה. תל אביב, כ"ב אב תשכ"א

דלכבוד הרב הראשי לישראל, הרב יצחק נסים, רחוב בלפור 7 ירושלים.

האדוני הרב הראשי,

ובעבודתי בוועדת הבחירות האזורית לאזור תל־אביב־יפו הגיעו לידיעתי מקרים בהם ניסו מפלגות שונות לרכוש קולות על ידי הבטחת טובות הנאה כספיות ועל ידי קבלת הבטחות להצבעה עבור מפלגות מסויימות וחיזוק ההבטחה על ידי נדר, שבועה ואף שבועה על ספר תורה או על ספר הזוהר.

זברובם המכריע של המקרים אין ביד השלטונות לגלות מקרים אלה מאחר והמעורבים בדבר חוששים להעיד על כך, הן בגלל פחד כלכלי, הן בגלל חשש מעונש פלילי והן בגלל חשש מהפרת הנדר או השבועה.

חכב' יסכים עמי כי במעשים אלה יש משום גניבת דעת והונאה, משום סילוף דעת העם, אף יש בהם במדה גדושה ניצול התחושה הדתית של הבוחר למטרות הנוגדות את עיקרי הצדק והמוסר.

טמשנה אי הגינות יש בפעולות אלה, מאחר ובהן קושרים בהתחייבות להצבעה אדם, חסר חוש ביקורת עצמית, הפוחד פחד מיסטי מהפרת שבועתו או התחייבותו.

ימאחר ומאמין אני כי יגדל כבודה של תורה בישראל אם כב' יעשה למניעת ניצול הדת והקשור בה למטרות הונאה ולסילוף רצון העם המשתקף על ידי בחירות חפשיות.

יאאי לכך הנני פונה לכב' כי יעשה שימוש בכחו כמנהיגה הרוחני והדתי של היהדות בישראל, כי יפנה לצבור הבוחרים בישראל בקריאה להצביע איש לפי מצפונו ואיש לפי אמונתו, וכי יודיע כי כל הנדרים, השבועות וההבטחות שניתנו בדבר ההצבעה לבחירות לכנסת החמישית בטלין ומבוטלין לא שרירין ולא קיימים.

יבבזאת יגדל כבודה של תורה ויגדלו חופש האזרח, חופש המחשבה וחופש ההצבעה במדינת ישראל.

יגבכבוד רב,

ידאברהם נאמן, עו"ד

טותשובה

טזב"ה. ירושלים, כ"ה באב התשכ"א

יזלכבוד עוה"ד מר אברהם נאמן יצ"ו, תל־אביב

יחא.מ.נ.,

יטקיבלתי את מכתבו מיום כ"ב לח.ז. שבו כותב כב' שהגיעו אליו שמועות על מקרים שאנשים ממפלגות שונות המעוניינים לרכוש קולות למפלגותיהם משפיעים על הבוחר בכל מיני דרכים, ואחר קבלת הבטחתו ולחיזוק ההבטחה משביעים אותו ואפילו בנקיטת חפץ בספר הזהר ובספר תורה; ושואל אם זה מותר לפי הדין.

כאני מצטער מאד לשמוע שהדברים הגיעו עד כדי כך. ידוע שחז"ל ורבותינו הפוסקים החמירו מאד מאד שלא להשביע ולא להשבע אף על מנת לקיים. וזה לשון השלחן ערוך באורח חיים סי' קנ"ו: "ויזהר מלישבע אפילו באמת, שאלף עיירות היו לינאי המלך וכולן נחרבו בשביל שהיו נשבעים שבועות אף על פי שהיו מקיימים אותן".

כאואפילו בתביעות שבין אדם לחברו בבתי הדין עושים הדיינים כל מה שאפשר שלא להשביע. ראה בשלחן ערוך חושן משפט סי' פ"ז סע' כ"א: "צריכים הדיינים לפצור בבעלי דינים אולי יחזרו בהם עד שלא תהיה שם שבועה כלל".

כברבינו יום־טוב צהלון בתשובותיו סי' רע"ד כתב: "זה דרכי כל מה שאני יכול (לעשות) שלא להביא הנשבע לידי שבועה אני עושה, שאחר שאני פוסק הדין ואומר אתה פלוני חייב לישבע, אני אומר לו איני חפץ שתשבע אפילו על האמת; קנה שבועתך בכך וכך, ואתה הטוען קנה שבועת שוא שהיא לפי דבריך בכך וכך, ותמחלו זה לזה. ובחמלת השם עלי מעולם לא השבעתי בבית דיני.

כגכל שכן שאסור להשביע רבים, כי לא ייבצר שיימצאו בין הנשבעים כאלה שחלילה לא יוכלו לעמוד בשבועתם.

כדבכבוד רב,

כהיצחק נסים