לַכְּלָל וְלַפְּרָט — חלק ב, שער יג; מילה ופדיון הבן, קריאת שם ואימוץ 9

בשאלה

גי"ט כסלו תשכ"ח

דלכבוד הרב הראשי לישראל הראשון לציון מוהר"ר יצחק נסים שליט"א ירושלים

השלום וברכה רבה,

ואבקש סליחת מעכ"ת אם אטריחו בשתי שאלות הלכתיות בהן מסופק אני איך לנהוג.

זבנולד אחרי הנפלים, עד אימתי חוששים לשמא לא נתרקמו איבריו? אשה שהפילה ליום ה־ 82 לטבילתה ולא פתחו את השליה, אך יש עדות הרופא שהעובר היה חי עד לפני ימים אחדים במעי אמו, האם פוטר את הבא אחריו?

חיהודי נשוי עם נכרית, ובניו נכרים, שהמיר את דתו בזמן המלחמה בתקווה להנצל, ומבקש היום לחזור ולהאחז בעם ישראל כדי להקבר בבית הקברות היהודי, וטוען שמעולם לא חשב להנתק מעמו, למרות שנשא נכרית, ומביא אסמכתא לדבריו מזה שאחרי המלחמה ועד היום בקר בכל חג בבית הכנסת וצם ביום הכפורים, ויש עדים לכך, מה דינו? האם דוחים אותו מפני אשתו הנכרית, או בכל זאת מקבלים אותו ומצריכים אותו טבילה דרבנן ומתעלמים מהעובדה שימשיך לחיות עם אשתו הנכרית? ואולי יש לצרף לדיון את העובדה שהוא היום בן 72?

טאהי' אסיר תודה למעכ"ת אם יואיל בטובו להמציא לי תשובה לשתי השאלות הנ"ל, להן אני צריך לענות בהקדם.

יבתודה רבה למפרע ובברכה רבה לכ' ולבני ביתו לקראת חג החנוכה, שיזכה לשמוח באור החג הישועה האמיתית בבנין ירושלים עיה"ק ובית תפארתנו בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.

יאמכבדו ומוקירו

יבר. בונפיל

יגתשובה

ידב"ה. ירושלים, ו' בטבת התשכ"ח

טולכבוד הרב ד"ר ר. בונפיל יצ"ו מ"מ הרב הראשי למילאנו איטליה.

טזשלום וישע רב,

יזקבלתי מכתבו מיום י"ט בכסלו ש.ז. והנני להשיבו:

יחבענין הנפל, אין הדבר תלוי במספר הימים אלא בשאלה אם הנפל היתה בו דמות אברים, או אבר או עצם. אם כן, הבא אחריו אין פודים אותו, ואם לאו – פודים אותו. בנידון שאלתו, שהרופא, כביכול, קובע שהעובר היה חי עד לפני כמה ימים במעי אמו – נראה הדבר מוגזם. עכ"פ הבא אחריו צריך לפדות אותו בלא ברכה. ראה "חיים שאל" להחיד"א חלק שני סימן טו"ב, וכן "נשמת כל חי" להרב פלאג'י חלק ראשון סימן ס"ג ו־ ס"ד.

יטהיות והמומר עומד להישאר קשור בה, בנכרית, ובודאי גם תאכיל אותו נבלות וטרפות וכו' – אין שום תקנה לקבלתו – אם לא יפרוש מכל אלה. ברם, כיון שהוא טוען שמבקר בבית־כנסת וצם ביום הכיפורים, לאחר מותו יכולים לקבור אותו בבית־קברות יהודי, מן הצד, אם יצווה שזה רצונו.

כבכבוד רב, יצחק נסים

כאמכתב נוסף

כבט"ז טבת תשכ"ח

כגלכבוד הרה"ג מוהר"ר יצחק נסים שליט"א ראשון לציון רב ראשי לישראל ירושלים עיה"ק

כדשלום וברכה רבה,

כהחן חן למעכ"ת על תשובתו המהירה מיום ו' בטבת. באמת אחרי שלחי את השאלה הצלחתי לברר, בענין הפדיון, כי לא נכון הי' שלא פתחו את השליה, כי באמת פתחו אותה וראו שהעובר היה שלם ונתרקמו אבריו, רק לאשה אמרו שלא פתחו כדי שלא לצער אותה. לכן החלטתי במקרה זה לפטור את הבא אחריו. מכל מקום תשובתו תהי' לי למאור עינים להבא.

כובאשר למומר אעשה כדברי מעכ"ת.

כזברגשי תודה עמוקים ובכל הכבוד וההוקרה

כחמכבדו ומוקירו ר. בונפיל.