לַכְּלָל וְלַפְּרָט — חלק ב, שער יד; זכרון השואה 2

בתשובה

גב"ה י"א בטבת התשי"ט

דלכבוד הרב ד"ר ש. גאון יצ"ו, הרב דק"ק ספרדים ופורטוגזים בבריטניה, לונדון

החכם גאון הנכבד,

וקיבלתי מכתבו מיום כ"ב בכסלו ש"ז, בדבר העברת הקברות מברגן־בלזן, והנני מפרט בזה השתלשלות העניינים:

זלפני חדשים אחדים בא אלינו הרב א.מ. פינגרהוט מפריז בשליחות אסיפת רבני צרפת והביא לפנינו את הבקשה של העברת עצמות הטמונים בברגן־בלזן לקבורה מתאימה בפריז.

חמאחר שחומר העובדות שהובא לפנינו לא כלל כל ענין הנוגד את הדין וההלכה, לא מצאנו כי יש מקום להתנגד להצעה זו, וסמכנו ידינו עליה.

טתוך שבועות אחדים, הפכה בעיה זו לנושא ציבורי ממדרגה ראשונה, ונתגלה שאין דעה אחידה בענין. הופיעו אצלנו משלחות שונות, ביניהן של ארגון שארית הפליטה ועוד, אשר הביעו תרעומת על אפשרות ביצועה של החלטת ממשלת צרפת. הואיל והמצב כזה ושמענו כמה טענות בעלות משקל, החלטנו הרב הראשי הרצוג ואני להקפיא, לפי שעה, את הסכמתנו בענין זה, ובאנו לכלל דעה כי לשם מתן החלטה סופית ומחייבת, עלינו לשמוע את דעותיהם של שני הצדדים זה בפני זה.

יהודענו לרבני צרפת החלטתנו זו, וביקשנו מהם שישלחו נציג מוסמך שלהם – אם הם עומדים עוד על דעתם, אולם נציג כזה לא בא.

יאלפיכך, אף שלא חזרנו בנו מהסכמתנו העקרונית לאפשרות ההעברה, החלטתנו להקפיא את ההסכמה – בעינה עומדת.

יבאנו מוכנים להכריע בבעיה זו סופית עם כל האחריות הכרוכה בה, בתנאי שהצדדים שיש להם ענין בבעיה יופיעו בפנינו וישמיעו את טענותיהם, אחרת לא נוכל לשאת באחריות.

יגבכבוד רב,

ידיצחק נסים