לַכְּלָל וְלַפְּרָט — חלק ב, שער טו; אבלות וקבורה 6
אקבורה במערות וקבורה בארון
בשאלה
גב"ה, בואנוס איירס א' דר"ח אייר התשכ"ב (4.5.62)
דלכ' הדיין המצויין הרה"ג מעוז ומגדול סיני ועוקר הרים, הראש"ל והרב הראשי לישראל כקש"ת מוהרר"י נסים שליט"א
האות דנא לחלות פני"ק כי יואיל בטובו להודיענו חוות דעתו הרחבה בבעיא זו העומדת על הפרק:
והנה הח"ק שבכאן, יוזמת, מתוך מגמה טובה לחשך שטחי אדמה ולהרבות בהכנסות, לעשות מערות ולמכור אותן לכל משפחה ומשפחה. בהמערה הזו שתהיה תחת הקרקע ועליה כפה גדולה לתפארת תכיל כי"ב או י"ד כוכין; והיות ואין סלע בקרקע, ברצונם לבנות ב' כתלים ממלט וכיוצא לשני צדדי המערה מתחת, בכל כתל יפתחו ששה או יותר חלונות זה למעלה מזה הסגורים מכל צדדיהם ופתוחים רק לחלל המערה, בין כל חלון וחלון יש השיעור הצריך לשני מתים ויותר. את גופת המת תושם ישר על קרקעית החלון המלא שכבת עפר, אם יורשה להם מצד הממשלה, או תונח בתוך ארון של עץ הנקוב מתחתיו, ואח"כ יוסגר החלון בטיט ואבן אשר עליה יחרת את שם הנפטר.
זעד היום לא ראיתי מנהג זה רק אצל אחינו האשכנזים, והם עושים כחוק העיריה שמניחים את המת תוך ארון של מתכת הסגור היטב מכל צדדיו וטומנים את הארון בתוך החלון הנ"ל, וכששאלתי את רבניהם אמרו שהם לא יודעים אם זה הונהג עפ"י הוראת רבניהם הראשונים.
חוהיות כי ענין זה חדש הוא לגמרי בחיי הקהלה הספרדית וחוששני שמא הממשלה תעכב בעתיד לקבור ישר על קרקע החלון או בתוך ארון של עץ – כי לפי הנשמע הנה דבית הקברות של גויים שיש להם מערות כעין אלה, העיריה מקפדת הרבה מטעמים של היגיינה וכיוצא לקבור דוקא בתוך ארון של מתכת, אך הם מניחים אח"כ את פתח החלון סתום בדלת וכיוצא ולא סגור לגמרי בטיט ואבנים, כאשר בדעת הח"ק לעשות – ולכן יש לחשוש, כי אעפ"י שהעיריה תרשה להחברה כעת לקבור באופן המותר, אולי בעתיד ישתנה צו העיריה ואזי אי אפשר לעצור בעד העם מלקבור את מתיהם שמה, ובפרט אחרי שכל משפחה ומשפחה קנתה לה את המערה ההיא בסכומים חשובים והיה לה כקבר משפחתי.
טאבל מאדך גיסא, גם כן יש לנו לדעת כי תכנית זו תרבה הכנסות העדה באופן יוצא מהכלל, אשר חלק גדול ממנו יוקדש לת"ת ויסוד ישיבה ושאר מוסדות של חסד וצדקה. ובכן נא לשקול ברוה"ק את הדבר מכל הצדדים ויודיענו את חוות דעתו דעת תורה לדעת מה יעשה ישראל ושכמ"ה.
יבתקוה לתשובתו הרמתה אשר מהר תצמח, הנני דשו"ט בכבוד רב והערצה.
יאע"ה יצחק משה שחיבר ס"ט
יבתשובה
יגב"ה י' באייר תשכ"ב
ידלכבוד הרה"ג כש"ת ר' יצחק משה שחיבר שליט"א,
הרב דבואנוס־איירס, ארגנטינה
טושלום וישע רב!
טזקבלתי היום את מכתב שאלתו בדבר תוכנית חדשה לסדרי הקבורה שעומדים לתכנן במח"ק, והנני ממהר להשיבו כפי מה שיכולתי לעיין כעת בספרי הפוסקים. אחר עיון נוסף אם אמצא צורך לכתוב שנית לכ"ת בנדון אעשה זאת.
יזהנה ידוע שמצות הקבורה בעפר, יסודה בקרקע עולם, וסתם קבורה בקרקע. אם קוברין בארון וקוברים הארון בקרקע, אמנם אין עוברין על הלנתו, אבל לא מקיימים בזה חובת קבורה כמצותה, שכאמור, מצותה בארץ, שיהיה גופו מושכב על עפר ארץ ממש, ובהכי נוח לו למת וטוב לו שרפואתו עפר כדכתיב "עפר אתה ואל עפר תשוב". ומה שמצינו שבזמן חז"ל בעלי התלמוד היו שנהגו לקבור בארונות, כבר כתבו הפוסקים שזה היה אחר עיכול הבשר, או שהיו נוקבים בתחתיתו של הארון או שמסירים את דף תחתיתו, כצוואתו של רבי, וכמבואר כל זה בטור וב"י יו"ד סי' שס"ב. ובזוה"ק – פ' ויקהל דף רי"ד – ובספרי המקובלים החמירו מאד שלא לקבור כלל בארון, ועיין בס' סמוכים לעד [לר' אליהו הכהן] בסדר שמות.
יחאם יש איזה סיבה הכרחית לקבור בארון, נראה מדברי הרמב"ם בפ' ד' מהלכות אבל הלכה ד, שיש לקבור בארון של עץ, דנרקב מהר ושב לעפר, וכמ"ש שם הרדב"ז: דהכל היה מן העפר והכל שב אל העפר, והעץ ממהר להרקב ושב אל העפר, ועיין רש"י נזיר דף נ"א. ונראה דמקורו של הרמב"ם הוא מהבראשית רבה, פרשה י"ט ח': "ויתחבא האדם ואשתו בתוך עץ הגן": "אמר ר' לוי רמז לתולדותיו שיהיו ניתנין בארונות של עץ". וכתב בחידושי הרד"ל שם: ולא בשל אבן, בכדי שיתעכל במהרה הבשר עם העצם [צ"ל: עם העץ], ועיין בעל הטורים פרשת כי תצא.
יטולכאורה נראה דאם אי אפשר בשל עץ, אפשר גם בשל אבן או חרס ואפי' של מתכת. דהרי מצינו שהיו קוברים בארון של אבן או חרס כדאיתא באבל רבתי פרק י"ג, ועיין בטור וש"ע סי' שס"ג ס"ה. ושל מתכת לא גרע, דהכל מעפר ויש לשטוח בתוכם עפר ולקבור אותם. ודוקא כשיש הכרח גדול לקבור בתוכם ולהטמינם באדמה.
כבספר בית לחם יהודה על יו"ד סי' שנ"ב וה"ר הגאון רבי שלמה קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת מהדורה ג' סי' רל"ה כתב: סכנה גדולה איכא בשינוי המנהגים בנשיאת המתים, הלויתם וקבורתם ועובדא הוה שעשו מטה חדשה ונענשו עונש חמור רח"ל וגזרו תענית ופסקו צדקה לבטל הגזרה. לכן אסור לשנות כל ח"ק ממנהגיה וכו', ע"ש.
כאהמורם מהאמור:
כבלהשתדל להשאיר המצב כמו שהיה להוסיף לקבור בקרקע, ויש בזה משום עשיית חסד עם המתים שנוח להם לשכב על עפר ארץ לאכל את בשרם וינצלו מן הדינים. ואף גם זאת שבשינוי יש חשש סכנה ח"ו. הנימוק של הגדלת ההכנסה וחלק ממנה ינתן לת"ת וכו' לא נראה לי כלל, דאינו שוה בצער המתים. ואין ציבור עני.
כגאם ישנה דרישה תקיפה מהשלטונות לבצע התוכנית המוצעת, יש להשתדל לקבור בארון של עץ בתנאי לשים תחלה שיעור עפר בכוך ולעשות נקבים בתחתית הארון ולכסותו כלו בעפר.
כדגם אם תחזק עליכם חלילה דרישת הממשלה לקבור בארון מתכת יש להשתדל לעשות לארון שתי תחתיות מנוקבות, אחת של עץ ואחת של מתכת. הפנימית שעליה יושכב המת של מתכת, והחיצונית של עץ. אם הנקבים של התחתיות לא יהיו זה מול זה אפשר שלא ימנעו מכם לעשות זאת. בתנאי לפזר נמי עפר בתוך הארון ולא לסמוך על העפר שנותנים בעינים. ולכסות כל הארון בעפר שלא יראה ממנו מאומה.
ללכ' הדיין המצויין הרה"ג מעוז ומגדול סיני ועוקר הרים, הראש"ל והרב הראשי לישראל כקש"ת מוהרר"י נסים שליט"א
לאאחדשו"ט בכבוד הראוי להדרת כת"ר, נתכבדתי היום בקבלת פסק גי"ק בדבר קבורת מערה שבדעת הח"ק להקים כאן, והן אמנם קצרתי אני במכתבי הקודם ולכן אחזור להסביר למני"ר שליט"א בארוכה גופא דעובדא:
לבהנה מאז נוסד הבית עולם שבכאן נהגו לקבור רק בארונות של עץ הנקובים בשוליהם בטענה שאי אפשר להם לשנות מחוק העיריה המקפיד על כך, ולפני חדשים כאשר נשתנו המשמרות של הח"ק לטובה הנוטים יותר למשמעתה של תורה, התחילו עפ"י הפצרותנו הרבות לקבור ישר על הארץ ואין פוצה פה, כי למעשה לא יכלו להמציא לנו שום חוק המתנגד לזה.
לגוכעת יוזמים לעשות מערות באופן שתהיינה קבורות משפחתיות כבימי התלמוד, ועל מנת שהקבורה תהיה באותה הצורה בעצמה הנוהגת כעת.
לדמובן שאם במקרה תחזור העיריה להקפיד על הקבורה שתהיה בארונות דוקא, א"כ יאלצו אז לחזור למנהגם הראשון גם בקבורת הכוכין וגם בקבורת הגומות, כלומר מנקודה זו אין כל הבדל כעת בין הכוכין להגומות.
להוכאשר הייתי מחכה לתשובתיה דמר, בינתיים, יעצתי להח"ק שמגיש כתב בקשה להעיריה בדרישת רשיון מיוחד בשביל קבורות מערה שברצונה לתכן, ובו תבאר היטב כי הקבורה תהיה לפי הדת הישראלית, ואזי תכף שיקבלו אשור על זה יסתלק ממילא כל חשש.
לואבל מכל מקום דאגתנו היא שמא ישתנה המצב בעתיד ויחמירו יותר באופן הקבורה בכוכין הנמצאים הרבה יחד במקום מצומצם מקבורת הגומות הנפרצות, וא"כ איפוא זוהי הבעיא האם יש לחדול מלעשות המערות הנ"ל מטעם חששה זו, או דלמא כיון שכעת הכל יהיה בסדר ועוד ישנם תרתי לטיבותא א' שנוח לו לאדם שיקבר אצל אבותיו, ועוד שתתרבינה ההכנסות, אין לנו לדאוג כלל לחששה רחוקה כזו, ומה גם כיון שסוף סוף אפילו אם יהיה בארון של מתכת אין עובר עליו אם הוא קבור בקרקע, ועוד יש תקנה כפי מה שיעץ מני"ר שליט"א, לא איכפת.
לזאת ספר "שמחה לאיש" אינו מצוי אתי לעיין בו. ובכן אחלה פני"ק להודיענו חוות דעתו על כל האמור ושכמ"ה.
לחבכבוד רב והערצה ובברכת תזכו לשנים רבות נעימות וטובות
לטע"ה יצחק משה שחיבר ס"ט
מתשובה
מאב"ה, ירושלים, י"ז בסיון התשכ"ב
מבלכבוד הרה"ג המפורסם לשם טוב ולתהלה
כש"ת ר' יצחק משה שחיבר שליט"א,
הרב דבואנוס איירס, ארגנטינה.
מגר.נ.,
מדקבלתי את מכתבו מיום כ"ד באייר ש"ז. בדבר המערות כבר כתבתי לכת"ר במכתבי הקודם, טוב להחזיק במנהג הקיים שהוא מנהג רוב תפוצות ישראל, ואין לשנותו בלי סיבה והכרח.
מהאם יש הכרח וסיבה שבגללם אתם נאלצים לשנות לעשות מערות וכוכין. צריך שיהיה שיעור עפר בכוך שעליו יושכב המת ולסגור את הכוך.
מואם אחר זמן תתעורר דרישה מצד השלטונות להשים את המת בארון של עץ או של מתכת ולהטמינו בכוך כפי שאתם חוששים. ולא יעלה בידכם חלילה לבטלה. תעשו כפי מה שכתבתי במכתבי הקודם בענין הקבורה בארון.
מזנדמה לי פעם כתבתי לכת"ר ובקשתי את עזרתו לבית המדרש לרבנים ולדיינים. ותארתי את נחיצותו וערכו של בית מדרש זה. והנני חוזר שנית על בקשה זו להיות לעזר למוסד זה, שרב ערכו לדבר על לב נדיבים מבני קהלתו להחזיק במעוזו בתרומותיהם, וגדול המעשה.
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים