לַכְּלָל וְלַפְּרָט — חלק ב, שער טו; אבלות וקבורה 13

בשאלה

גב"ה, ירושלים, כ"ה בתשרי תשכ"ו (21.10.65)

דלכבוד הרב הראשי לישראל הראשל"צ הגר"י נסים שליט"א רח' בלפור 7 ירושלים

המרן הרב הראשי,

ומסרתי לחברא קדישא את דבר הוראתו של כת"ה בעניין העברת ארונו של הפרופ' צבי ה. שפירא ז"ל: היינו שאם נפתח ארון המתכת בשעתו כשהובא מחו"ל, כך שעצמות המנוח כבר נתערו בעפר הארץ, אסור היה לגרום עכשיו טילטול נוסף של המת, אבל אם הארון לא נפתח – מותר להעבירו למקום המנוחה המיועד לו עכשיו (המדובר על מקום־כבוד בהר הרצל), ויש לפתוח את הארון מלמטה כדי שעצמות המת הנכבד ייקלטו סוף־סוף באדמת הקודש, שהרי לשם כך הועלו, ויוצב על קברו ציון כיאות (שני דברים שלא נעשו עד כה).

זהנהלת החברא קדישא בקשה כי הוראה זו שקבלתי מאת כת"ה בעל־פה, תוגש להם בכתובים, ולכן בקשתי מאת כת"ה שאמנם יואיל לאשר את הדברים בכתב, כדי שאוכל להעבירם לח"ק.

חברב כבוד והוקרה

טד"ר י. וינשטוק

יתשובה

יאב"ה. ירושלים, ב' בחשון התשכ"ו

יבלכבוד ד"ר י. וינשטוק יצ"ו ירושלים.

יגד"ר וינשטוק הנכבד,

ידבענין העברת ארונו של פרופ' צבי ה. שפירא.

טואם נכון הוא שנקבר בארון ללא כל נקבים ועל מנת לפנותו בבוא השעה למקום אחר, הרי זה מותר לפנותו ולהסיר מהארון את תחתיתו ולקוברו במקום שבחרתם לו.

טזבכבוד רב,

יזיצחק נסים