לַכְּלָל וְלַפְּרָט — חלק ב, שער טז; על משמר הכשרות 14

בשאלה

גבעזהי"ת א, יום ד' חנוכה תשט"ז

דהימים האלה נעשים ונזכרים לרב נפלאות ונסים להו"כ הרב הגאון שר התורה וההוראה, ראשון לציון מוהר"ר יצחק נסים שליט"א, הרב הראשי לישראל.

האדוני הרב רחימא דנפשאי שליט"א

ושמחתי מאוד היום בקבלת יקרתו, וטרם יהיה שיח, תודתי נתונה ממעמקי לבבי על שהואיל בטובו להשיבני תשובה מאהבה. תשואות חן לו שעוררני על תשובת חת"ס מש"כ בדברי החס"ל בנהר י"ג – האמת אגיד: כאשר כתבתי לכבודו שי' באישון לילה, כבר הייתי עיף מאוד ועצל לראות דברי ח"ס בגופן שלהן, רק כתבתי כפי מה שנרשם אצלי במקום אחר וכעת שמחתי מאוד לראות דבריו בזה שהם קילורין לעינים.

זוהנה זה יומים שאני עצור בחדר המטה וידי רפו, אבל אהבה דוחקת, ואמרתי לעורר את כב' במה שהביא ראי' מדברי תו"י, יומא כ"ח ע"ב תנא מאברהם גמר שבקי בהלכה היה אע"פ שקודם מתן תורה היה, ובודאי גם יצחק וגם יעקב בקיאים בהלכה היו, ויש ללמוד מהם אע"פ שקודם מתן תורה היו, אלו תורף דבריו. ובשדי־חמד כתב: לכאורה נראה כוונת התוס' לומר, אע"ג דבעלמא אין למדין מקודם מתן תורה, אברהם אבינו שאני, שבקי בהלכה היה ולמדין ממנו, ויעוין בס' "יד דוד" ביומא שם, הביא מש"כ בכפתור ופרח שפי' ואנן מאברהם וכו', שאין אנו מקיימין המצות משום שעשו כן האבות, רק בשביל שנצטוה משה רבנו בסיני, ותי' רבא דגוף המצוה אין למדין, אבל תכסיס המצוה למדין, כמו שלמדין לענין זריזות המצוה. ועוד כ' די"מ תמיהת רב יוסף ואנן מאברהם וכו', שאין ללמוד מקודם מתן תורה וכ' היד דוד: ולפ"ז לא ידעתי מה תירץ? וצ"ל ג"כ דמשום זריזות שפיר יש ללמוד כמו שלמדים במילה לענין זריזות עכ"ל, ועל כרחך כוונתו לומר דלפירוש זה ג"כ כוונת ת"י דבא הוא לחלק בין גוף המצוה לתכסיס המצוה, יעו"ש באריכות.

חעוד אחת אעי"ר. ואנכי הרואה בספרו הנחמד "יין הטוב" סי' ז' בחיו"ד, נשאל על דבר חלב אם שייך בו דין בשולי עכו"ם. וכבודו כ' שמצא מפורש להדיא ברמב"ם פי"ז מהל' מאכלות אסורות הי"ד דאין בחלב איסור בשולי גוים כלל – ומצאתי לו תנא גדול דמסייע ליה בהכי במהרש"ם ח"ב סי' רס"ב נשאל ג"כ בכיוצא בזה וכ' גם כן שמצא כן הדבר מפורש בר"מ הנ"ל, ומהאי טעמא הקיל בדבר, יעוין שם.

טותבט עיני בס' שו"ת מהרי"ץ הנדפס מחדש (מהגאון מהרי"ץ דושינסקיא ז"ל) בסי' מ"ו השאלה אם בשלה נכרית חלב שנחלב ביו"ט לענין מוקצה. ובסוף התשובה חקר שם אם אין בזה משום בישול עכו"ם, ואף דנאכל כמו שהוא חי לא שייך בישול גוי, אבל הרופאים כולם מעידים שחלב חי בלי בישול הוא סכנה, יעוין שם (ולא הזכיר כלום מד' הרמב"ם הנ"ל). וכבר בימי חרפי שמעתי זאת שחלב חי הוא סכנה, ועובדא ידענא בבחור שהיה טמיר ונעלם אצל גויים בעת השואה בקהלת פעסט ושתה רק חלב חי ובא לידי סכנה ל"ע, לפי"ז אם כנים הדברים של הרופאים צע"ע.

יוהשי"ת יעזרנו להקים כח דת תוה"ק על כנה בעז והדר, כרצונו וכרצון כל יראיו להסיר כל מכשול ולישר דרך סלולה בתורה והמצוה, כנפשו הרמה, ונפש חותם ביראת הכבוד.

יאישראל וולץ

יבתשובה

יגל כסלו תשט"ז

ידחיים ושלום וכל טוב סלה להוד כבוד ידי"נ הרה"ג הגאון המפורסם חו"ב מוהר"ר ישראל וולץ שליט"א

טוכבוד הדר"ג,

טזקבלתי את מכתבו ונהניתי מהערותיו היקרות. על אחת מהן, בענין אם שייך איסור בשולי גויים בחלב – אשיב.

יזתשובה ז' חיו"ד שבספר "יין הטוב", היא אינה ממני, אלא של אחי הגה"צ יחזקאל עזרא נ"ע, שנפטר בעיה"ק ירושלים בשנת תרס"ח בקיצור ימים ושנים – כבן 30 שנה. המנוח היה מפורסם בזמנו כגאון מופלג, ותשובה זו כתב בהיותו בבגדד בשנת תרנ"ב והוא כבן ט"ז שנה. דומני שאז עוד לא הודפס שו"ת מהרש"ם ח"ב.

יחבענין שאומרים הרופאים שסכנה לשתות חלב חי – ברור דאין זה משנה את הדין, והוא מצד עצמו ראוי לשתותו חי ולא נכלל בכלל הגזירה, דלא גזרו אלא בדבר שמצד עצמו אינו נאכל כמו שהוא חי. וראה בתשובה הנ"ל מ"ש משם הריטב"א בחידושיו לע"ז, והוא פשוט.

יטבידידות וביקרא דאורייתא,

כיצחק נסים