לַכְּלָל וְלַפְּרָט — חלק ג, שער יז; היכון לקראת אלקיך 6

בשאלה

גב"ה, ג'רבה 11 כסלו תשכ"א

דלכבוד הראב"ד מקודש הרב ראשון לציון הרב הראשי לישראל רבי רחמים נסים שליט"א

האחדש"ו אבקש מאדוני להשיבני עבור השאלה הזאת:

ועור שנעבד בשביל רצועות תפלין, במעבדה של נכרי, אולם בעת שישראל קידש את העור לא עשה להם סימן מחסרון ידיעה, ונעשו מהעורות הללו רצועות ונמכר מהם הרבה, וכפי מה שאני זוכר לא נשאר מהם רק אחדים, וזה נתערבו עם הרבה רצועות שנעבדו כדין, האם יש ביטול לרצועות הללו? האם בדיעבד לא עשה סימן, הסימן פוסל?

זבצפיה לתשובתו וחותם בברכת־ציון וירושלים

חב. חדאד

טתשובה

יב"ה, ירושלים, ב' בטבת התשכ"א

יאלכבוד מר ב. חדאד יצ"ו, ג'רבה.

יבא.נ.,

יגכב' הראשון לציון הרב הראשי לישראל קיבל את מכתבך מיום י"א בכסלו ש"ז, בו שאלת אודות רצועות שנעשו מעור שעובד במעבדה של נכרים לשמו, אלא שבעליו לא ידע שצריך היה לסמנו, ונתערבו כמה מרצועות אלו ברצועות אחרות שעובדו כדין – אם בטלין ברוב, ונתבקשתי להשיבך:

ידאם בעל העור לא ידע שצריך היה לסמנו, אפשר שלא ידע גם שצריך לסייע בעצמו בעיבודו, שצריך שהוא יתן את העור בסיד ולומר שמעבדין אותו לשם רצועות תפלין ולצוות את הנכרי ששאר מלאכת העיבוד יעשה ג"כ לשמו. ואם לא עשה כן הרי הרצועות האלו פסולות, ואין תקנה להן ע"י זה שהשחרתם נעשה ע"י ישראל, כמבואר בתשובת "דבר שמואל" (סימן טו, יט).

טואמנם אם ברור שבעל העור הזה עשה כדין שסייע בעיבודו וכו' כפי הנראה מדבריך, ורק שלא ידע שצריך לסמנו, יש חשש דשמא החליפו הגוי; והואיל ונתערבו הרצועות – יש לסמוך על מאן דאמר דהא דבעינן עיבוד לשמו הוא מדרבנן, וספיקא דרבנן לקולא, ובפרט שכפי דבריך נתערבו ברוב.

טזבכבוד רב, המזכירות