לַכְּלָל וְלַפְּרָט — חלק א, שער ד; בר מצוה ובת מצוה 3

בשאלה

גב"ה, ערב ראש חודש מר־חשוון, התשכ"ד

דלכבוד הרה"ג רבי נסים שליט"א, רבה הראשי לישראל – ראשון לציון ירושלים

המורי ורבי היקר,

והרהבתי עוז בנפשי לפנות אל כ"ת הרמה במכתבי זה – ואתו הסליחה.

זהננו עומדים, אני וביתי, לערוך את חגיגת ה"בר־מצוה" של בננו היחיד, אברהם־יצחק נ"י, שזכינו לו אחרי 11 "שנות ראינו רעה" במחנות ההסגר שבערבות סיביר כאסיר ציון. כן זכינו לראות בו, בזכות אבותינו הקדושים, תלמיד־חכם, בן מסור לתורה הקדושה וכל הכרוך בזה, כנאה וכיאה לנכד הבעש"ט – מצד אבי זצ"ל ולנכד "בעל התניא" מצד אמי ע"ה.

חובכן, מורי ורבי הנעלה, תוך כדי עיון בימים אלה בענינים הקשורות במצוות תפילין, התקשתי להבין כמה דברים, ואמרתי לפנות אל כב' בחיפושי אחרי הסבר:

טילד בישראל, כי יגיע לגיל הבגרות הרוחנית – גיל המצוות – הוא מקבל עליו את עול כל המצוות שבתורה, שהן תרי"ג במספר.

ימשום־מה, אנו מבליטים ומדגישים אך ורק בעיקר את מצוות הנחת תפילין, שהיא אחת מהן, ותהיה החשובה באשר תהיה?

יאידוע לנו רחמי האב לבן, כדכתיב: "כרחם אב על בנים". כיצד להבין, שהאב מצווה לברך את ברכת "שפטרני", שיש בה משום היגואיזם לא חנוכי, האם לא היה יותר מתאים, שהאב, שזכה לשעה נכספת זו, יברך ברכת "שהחיינו"?

יבזאת ועוד: מדוע לא חייב האב לברך ברכת הודייה להשי"ת על שזכה לכך שבנו הגיע לכך ונעשה בר מצוות ולא לברך על כך שהוא כבר "בר עונשין" למה לפתח פה לשטן? הרי העיקר זה קיום המצוות ולא ח"ו לעבור עליהן!?

יגנדמה לי, כי שאלותי מובנות לכב' ואודה לו מאד, אם ימצא לנחוץ להשיב לי ולתת הסבר, כיד הטובה עליו, ואחשבה לו לצדקה.

ידברגשי תודה מראש ובכל הכבוד הראוי

טוברוך קצנלנבוגן – (בר־תקוה)

טזרח' פיכמן 15 דירה 1, רמת־אביב, תל־אביב־יפו.

יזתשובה

יחב"ה, ירושלים, י"ד בחשון התשכ"ד

יטלכבוד מר ברוך קצנלנבוגן יצ"ו רמת אביב, תל אביב

כא.נ.,

כאקבלתי את מכתבך מיום כ"ט בתשרי ש.ז. בו שאלה:

כבמשום מה מבליטים ומדגישים את מצות הנחת התפילין, על שאר המצות, בהגיע הילד למצוות?

כגמדוע צריך האב לברך ברוך שפטרני, על שהבן הוא כבר בר־עונשין ולפתוח פה לשטן ח"ו, האם לא היה יותר מתאים לברך שהחיינו על שזכה לשעה נכספת זו שבנו הגיע למצוות?

כדוזו תשובתי:

כהעם אור היום ביום הראשון של שנת הארבע עשרה של הילד שבו נכנס בחיוב המצוות, מזדמנת לפניו מצוה זו של הנחת תפילין שחיוב הנחתן חל באותה שעה, ובה הוא מתחיל, לפיכך מדגישים אותה. וראויה מצוה זו של הנחת תפילין להמנות ראשונה להנכנס לעול המצוות, שבקיומה צריך לכוין ולזכור יחוד הבורא, ולשעבד אליו לבו ומוחו שהם כלי שכלו, ומשום כך נצטוינו להניחן על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח, ועל ידי כן יבוא לידי קבלת עול מלכות שמים שלמה.

כוב. האב חייב לטפל בבנו עד הגיעו לגיל המצוות, לחנכו ולהדריכו בדרך הישרה דרך התורה והמצוה, ואם יתרשל במילוי חובתו זאת לבנו, הוא נענש. ועתה שנפטר מחשש עונש זה מברך ברוך שפטרני. ויש מן הפוסקים שכתבו: שעד גיל זה הבן נענש בעון האב, והאב היה נענש על ענישת בנו על ידו. ועתה נפטר מהעונש ולכן מברך ברכה זו, בין כך ובין כך אין בזה משום פתחון פה לשטן ח"ו.

כזברכת שהחיינו: אין מברכים אלא על מצוה שבאה מזמן לזמן. וגם כשמתקיימת המצוה בכל יום על ידי כל אדם אף אם אצלו זו הפעם הראשונה שמקימה, אינו מברך שהחיינו. וההורים יכולים להודות לשם על שזכו ליום זה שבו נכנס בנם לעול המצוות, בכל לשון של הודייה, אולם לא בנוסח של ברכה. ואם יש את נפשם לברך שהחיינו, יברכו ברכה זו על לבוש חדש או פרי חדש ויכוונו גם על שמחת היום. וראוי שיעשה כן גם הבר מצוה עצמו.

כחוהריני מקדים לכם ברכה, יהי רצון שתרוו מבנכם יקירכם רב נחת, וגם הוא יגדל ויתעלה במעלות התורה ובכל מדה טובה ויהיה לפאר למשפחתו.

כטבכבוד רב,

ליצחק נסים