לַכְּלָל וְלַפְּרָט — חלק א, שער ה; האישה; מעמדה ומצוותיה 20

בשאלה

גתל־אביב, ב' חשון תשכ"ט

דדחוף

הלכבוד הרב הראשי לישראל, ראשון לציון. יו"ר ביה"ד הגדול, הרב הגאון הגדול מרן רבי יצחק נסים שליט"א ירושלים. ע"י ביה"ד הרבנות.

וילמדנו רבנו,

זהאם לפי דת משה וישראל יורשת הבת עם הבן;

חהאם בוטל או שונה הדין הזה על ידי התלמוד, הפוסקים או על ידי הרבנות הראשית לישראל, והאם מחייב, אם שונה, את כל תפוצות ישראל בכל מקום שהם?

טהאם הכלל "דינא דמלכותא דינא" והכלל "הכל כמנהג המדינה" מבטל את דין התורה ויש להתנהג לפיהם?

יבתודה מראש ובכל הכבוד, דר' ס. וולף, עו"ד

יאתשובה

יבב"ה. ירושלים, כ"ו בחשון התשכ"ט

יגלכבוד ד"ר ס. וולף, עו"ד תל־אביב.

ידשלום וישע רב,

טובתשובה למכתבו מב' בחשון ש.ז., הורני כב' הרב הראשי להשיב כדלהלן:

טזהבת אינה יורשת עם הבן, כמבואר בש"ע חו"מ סימן רע"ו. הדין הזה לא שונה ולא ישונה. אולם לבת הלא נשואה נותנים עישור מנכסי אביה לנדוניא כמבואר בש"ע אה"ע סימן קי"ג.

יזבפָרַס ענייני הירושה נתונים בידי חכמי טהרן שינהגו בה לפי דיני ישראל, ונתעורר שם ויכוח על שאין הבת יורשת עם הבן. והוצרך כב' הרב הראשי לסדר להם בעד העתיד שיחתמו בשעת החופה בתוך שטר הכתובה חיוב נוסף על חיובי הכתובה בזו הלשון: עוד התחייב הבעל שכל בת תירש מעזבונו כחצי ירושת הזכר.

יחוהננו שולחים לכם רצ"ב את הכתובה עם התוספת. והמעוניינים יוכלו להוסיף בשעת כתיבת הכתובה תנאי כנ"ל.

יטבכבוד רב, מנהל הלשכה