מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםמדרש שכל טוב — מאמר תתרי״א
אארץ מצרים לפניך היא. כבושה, כענין שנאמר בלעדיך לא ירים איש את ידו וגו' (בראשית מא מד), ואומר ונתון אותו על כל ארץ מצרים (שם שם מג):
בבמיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך. אבל בעצתי אין להם טובה לישיבתם אלא בארץ גושן:
גואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם. כלומר ושמתי אותם:
דשרי מקנה על אשר לי. כלומר על הבקר ועל החמורים ועל הגמלים שלי, ולא פירש הכתוב אם קיבלו עליהם דבר זה אם לאו, ומסתברא שלא קבלו עליהם שמתוך שידולם שהיו משתדלים להשפיל עצמן ניראין הדברים שלא קבלו עליהם שררותו: