מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מדרש שכל טוב — מאמר תתרמ״א

אועתה. שהארץ מובטחת להנתן לזרעי הרי היא מקויימת ומוחזקת בידי לחלק בדבור:
בשני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך (מצרים) [מצרימה] לי הם. שלי הם, חשובים עלי כבנים ממש, ועלי להנחילם כל אחד ואחד בפני עצמו כאחד מבני ממש:
גאפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. כך יהיו נקראים שבטים שלי, שכך הן חלוקין בהקמת המשכן, ובחנוכת המזבח, וכן חלוקין בדגלים, וכן חלוקין בחילוק הארץ: