מדרש שכל טוב — מאמר תתרמ״ה

באשר נתן לי אלהים. בהיתר ניתנו לי, מאת הקב"ה, כענין שנא', לא תתעב מצרי (דברים כג ח), והלא דברים קל וחומר, ומה עמון ומואב שנאמר בהן, לא יבא בקהל ה' (שם שם ג), וקיי"ל עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, מצרי דכתיב ביה לא תתעב מצרי, אינו דין שתהא מצרית כשרה לבא בקהל, וכך אנו דורשין לכבודו של יוסף, ואעפ"כ עיקר הדין כך הוא, שהרי לכך נאמר אשר נתן לי אלהים, שבהיתר נולדו לו מאסנת בת פוטיפרע:

גבזה. במקום זה, ודומה לו עלה מזה (שמות לג א), מזה המקום כיון ששמע יעקב כך שמח שנתן גדולה לראוין לה:

דויאמר קחם. נהגם:

הנא. לשון בקשה:

ואלי, אצלי:

זואברכם. כדרך שהאב מברך את בניו, שכך אמרתי לך כבר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (בראשית מח ה):