מדרש שכל טוב — מאמר ס״ו

בבי אדני, בי הסרחון נתלה שאני כבד פה ואיני כדאי להיות שלוחך:

גלא איש דברים אנכי. כלומר מפני שאני כבד פה וכבד לשון איני יכול למהר לדבר צחות:

דגם מתמול. תמול חד משמע, וכשהוא אומר מתמול, משמע תרי, דהיינו יום אחד מקרי תמול:

הגם משלשום. תלתא דמשמע משלשה ימים ולא מצית למדרש מ' משלשום כי היכי דדרשת מ' דמתמול דבעל כרחך משלשום משלשה ימים משמע:

וגם מאז דברך אל עבדך. לרבות יום אחד לפני שלשום דהיינו ד' ימים, מלמד שארבעה ימים היה מזרזו לשלחו ולא נתרצה, כדי להרחיק עצמו מן השררה, ולפיכך השררה רודפת אחריו:

זכי כבד פה וכבד לשון אנכי. אמר לפניו זה ד' ימים שנדברת עמדי ועדיין אני כבד פה, שאיני יכול לדבר צחות לשון פלטין, דהיינו לשון מלכות, ומה כבד פה וכבד לשון, חוט יש שמושך מן הפה ללשון מתחתיו, ומכביד את הלשון מלמהר לדבר צחות, והכי מתרגמינן בירושלמי ארום חגר פום וחיגר לשון אנא, ודומין הדברים כחגירת החיגר דתפיס לי' שיגרוניא: