מדרש שכל טוב — מאמר ס״ז

באו מי ישום אלם לשום אדם, עיקר מלת אלם לשון כובד ואומץ דאלימי' לישני' ולא ממהרא:

גאו חרש. היינו מי שאינו שומע ואינו מדבר, וראיה לדבר שבכמה מקומות קורא לשתיהן חרישה, כדכתיב למה תביט (בבוגדים) [בוגדים] תחריש כבלע רשע צדיק ממנו (חבקוק א יג), החרישו אלי איים (ישעי' מא א), וכל דומיהן. ולמה הוציא בלשון חרישה, שאין לך חושב מחשבות מרובות יותר מן החרש, ודומה לדבר לב חורש מחשבות און (משלי ו יח):

דאו פקח. זה חריף ובקי שלבו פתוח, ודומה לדבר פקח קוח (שם סא א), פקח את עיני אלה (מ"ב ו כ), פקח עיניך (משלי כ יג), וכל דומיהן:

האו עור. זה סומא שמראית עיניו מעופשין:

והלא אנכי ה' שמשנה את בריותי בעבור יברכוני באי עולם ושיראו מלפני כל כך אני עושה, אבל איני בורא אותך בריה חדשה עכשיו, אלא לך ואהיה עמך: