מדרש שכל טוב — מאמר קמ״א

בצפרדעים. ועלו ובאו בבתיך. שהיו באין וצווחין באזניהם כקולנין ובעלי קרנות:

גובחדר משכבך ועל מטתך. שאינן מניחים אותן לישן ולא תוכל להחבא מפניהם:

דובבית עבדיך. כמו כן:

הובעמך. היינו בגופם ממש:

וובתנוריך ובמשארותיך. פי' משארת זו תנור מלא פת, ולהכי מתרגמינן אצוותא, כדאמרינן בירושלמי אפא ליה חד אצוא, שהיו נכנסין לתנוריהם כשהן חמין, ויושבין על גבי הלחם ונשרפין ומבאישין אותו, והריח רע נכנס באפכם ונלאית נשמתכם, שאין לך דבר שמצערת את הנשמה בלעדי הגוף אלא ריח רע, ואין לך דבר שהנשמה נהנית ממנה בלעדי הגוף אלא ריח הטוב, ולפיכך חייבים בני ברית קודש לברך על ריח טוב, שנא' כל הנשמה תהלל יה (תהלים קנ ו):