מדרש שכל טוב — מאמר קמ״ב
אובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים. כשהיה המצרי שותה מים נעשים שמרים, ונעשים השמרים צפרדעים, והיו מקרקרין בתוך מעיהם, ומצערין אותם ביותר. ד' בכה מליין ה' במקרא, חד כלפי הדיוט, ותלתא כלפי הקב"ה, חד דכתיבא כלפי הדיוט משום דהואי ליה מכה גבירתנית שקירקורן של צפרדעים קשה בגופות מצריים כחצים. והנך דלגבי הקב"ה משום דסיעתיה מעליא וגברתנית, ואלו הן:
בכי בכה ארוץ גדוד (ש"ב כב ל), בכה ה' חסיתי אל תער נפשי (תהלים קמא ח), בכה ה' חסיתי אל אבושה (שם לא ב), והאי דהכא:
גכתב ר' טוביה בלקחו הטוב ובכה מלא ה', לפי שכל מכה ומכה היתה של חמש מכות. ד"א לפי שבכיה היתה לפרעה ולעמו שקירקורם של צפרדעים היתה קשה עליהם: