מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםמדרש שכל טוב — מאמר קס״א
אושמתי פדת בין עמי ובין עמך. מתוך עמך אקח פדיון, וזה הפדיון יהא מפריש בין עמי ובין עמיך, ומהו ניהו פדיון היינו תינוקות של מצריים שהיו הערוב הולכים ונוטלין מעריסותיהם והורגין אותם, וכה"א (ונתתי) [נתתי] כפרך מצרים (ישעי' מג ג):
בלמחר יהיה האות הזה. זהו שדרשנו שאין אות בכל מקום אלא לזמן ולמתבשר בו, שנאמר וזה לך האות (שמות ג יב). מה ת"ל הזה, מלמד שהתראה האות הזה היה בסוף שלש שבועות אחר מכת כנים: