מדרש שכל טוב — מאמר רצ״ח

באל הכנעני והחתי והאמורי והחוי והיבוסי. הרי אלו חמשה עממים, אבל למדנו לארץ חמשה שהיא שבעה במקום אחר מגזירה שוה, נאמר כאן ביאה, דכתיב והי' כי יביאך, ונאמר להלן ביאה, דכתיב ויביאנו אל המקום הזה (דברים כו ט) מה ביאה האמורה להלן לארץ חמשת עממים שהן שבעה במקום אחר, אף ביאה האמורה כאן לארץ חמשת עממים שהם ז' במקום אחר:

גאשר נשבע לאבותיך לתת לך ארץ חלב ודבש, והיכן נשבע, באברהם מהו אומר ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הזאת (בראשית טו יח), ביצחק מה הוא אומר, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל (שם כו ג), ביעקב מהו אומר, הארץ אשר אתה שוכב עליך לך אתננה ולזרעך (שם כח יג) וכי תימא הא לא כתיבה שבועה בהדיא, הא כתיב ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול (שם ט יא), וכתיב בקבלה אשר נשבעתי מעבור מי נח (ישעי' נד ט), אשכחן דלא לא שבועה היא, ומסתברא דכי היכי דלא לא שבועה, הן הן שבועה היא:

דועבדת את העבודה הזאת. דהיינו מצות הפסח ואכילתו, כשם שעבדת רוב מצותיו במצרים, כך עשה לדורות, וכדדרשינן במסכת לאחרן:

הבחדש הזה. דהיינו ניסן: