מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מדרש שכל טוב — מאמר שנ״ו

אועל חרבך תחיה. לא בזכות תורה ומצות אתה מתפרנס, אלא בלסטיות:
בואת אחיך תעבד. חסר ו' אם זכה תעבוד, ואם לא זכה תעבד:
גוהיה כאשר תריד. כלומר תרד, תגיל תדין תעיף תכין, וכל שכמותן, א"ל אתה יש לך ירידים, והוא יש לו ירידים, אתה יש לך נימוסית, והוא יש לו נימוסית, א"ר יוסי בן חלפתא כך אמר לו אם ראית יעקב אחיך פורק עולו של תורה גזור עליו שמדות להתכיפו לאבות:
דופרקת עולו מעל צוארך. ואתה שולט עליו ולדברי ר' יוסי מסתבר תריד כמו תוריד, הה"ד כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו (ישעיה סג טז), ויצחק היכן הוא, אלא מי שאמר לעשו גזור שמדות על יעקב שלא תעבוד אותו, ופרקת לשון שברון ודומה לו פרקו (שמות לב ב), מפרק הרים (מ"א יט יא), התפרקו (שמות לב כד), (והתפרקו) [ויתפרקו] (שם שם ג), וכל דומיהן: