מדרש שכל טוב — מאמר שפ״ו
אוירא והנה באר בשדה. סמוך לחרן:
בוהנה שם שלשה עדרי צאן. משל אנשי העיר:
גרובצים עליה. על אותה הבאר, כי כבר רעו עד הצהרים, ועכשיו נאספים שם לשתות:
דכי מן הבאר [ההוא] ישקו העדרים. של כל בני העיר, ואין להם מעיין ונחל ולא באר אחרת. והאבן גדולה על פי הבאר. כדי שלא יפול שם אדם או בהמה: