מדרש שכל טוב — מאמר תצ״ב

בנגד אחינו. אלו קרוביו בני משפחתו וקרובי אשתו שבאו עם לבן:

גהכר לך. תן סימנין מובהקין, ודומה לו הכר נא הכתונת בנך (בראשית לז לב) הכר נא למי החותמת (שם לח כה), ויכרה ויאמר כתנת בני (שם לז לג), ויכר יהודה (שם לח כו), הכרת פניהם (ישעיה ג ט), ויכר יוסף (בראשית מב ח), וכל דומיהן, כולן מדוברים על טביעת העין בסימנים מובהקים, וכה"א עד דרוש אחיך אותו (דברים כב ב), דרשהו אם הוא רמאי אם לאו ושאלהו על סימנין מובהקין:

דמה עמדי. ואפי' בדברים המותרים בהנייה והן שלך:

הוקח לך. ואהא מתבייש:

וולא ידע יעקב כי רחל גנבתם. לשם שמים שלא יעמוד אביה בקלקולו, לפי' החרים ואמר לא יחיה, ואעפ"כ פגעה בו קללתו, וזה שאמרו רבותינו קללת חכם אפי' על חנם היא באה, דכתיב לא יחיה, וכתיב ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה (בראשית לה יט), וכתיב מתה עלי רחל (שם מח ז), על הגרמת קללתו: