מדרש שכל טוב — מאמר תצ״ח

ברחלך ועזיך לא שכלו. שנשתלחה בהם ברכה לרגלי:

גואילי צאנך לא אכלתי. שאר הרועים אוכלים האילים ואומרים הזאבים אכלוהו, כדאיתא במסכת שבת פרק במה בהמה יוצאה, והזכרים יוצאין לבובין, ובגמרא מפרשי רבותינו טעמא דמתניתין מאי לבובים, ומסקנא משום דמסני בריש עדרא (ומפקי) [וזקפי] חוטמייהו ואזלי (בו) [כי] דיבי משום הכי נפלי דובי עלייהו: