מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מדרש שכל טוב — מאמר תק״ע

אותדבק נפשו בדינה בת יעקב. שנקשרה חיבתה בנפשו:
בויאהב את הנערה. כדי לקחתה לו לאשה:
גוידבר על לב הנערה. מה דיבר על לבה, אמר אביך נתן לי מאה קשיטה בחלקת שדה אחת, ואני נותן לך מתנה כמה שדות וכרמים. מפרשתו של אותו רשע אנו למדין שחמש לשונות של חיבה הן, ותדבק נפשו, ויאהב את הנערה, וידבר על לב הנערה, חשקה נפשו, כי חפץ בבת יעקב, אמר ריש לקיש בשלשה לשונות הללו חיבב הקב"ה את ישראל. בדביקה, שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם (דברים ד ד). בחשיקה, דכתיב רק [באבותיך] חשק ה' (שם י טו). בחפיצה, שנאמר כי חפץ ה' בך (ישעיה סב ד):
דר' יוסי מוסיף אף אהבה ודיבור, אהבה דכתיב אהבתי אתכם אמר ה' (מלאכי א ב), בדבור דכתיב דברו על לב ירושלים (ישעי' מ ב). כל נערה שבמקרא הכתובים חסירים ה', בידוע שלא הגיעו לשנות נעורים, וכל שנכתבה מלא ה', בידוע שמלאו לה ימי נעוריה, והיא בכלל בוגרות: