מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מדרש שכל טוב — מאמר תקפ״ח

אאך בזאת יאתו לנו האנשים לשבת אתנו להיות לעם אחד. ולהזדווג:
בבהמול לנו כל זכר כאשר הם נימולים כמשמעו: