מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםמדרש שכל טוב — מאמר תשט״ו
אוירע בעיני ה' אשר עשה. שהיה משחית את זרעו, והקב"ה צוה לאדם ולחוה פרו ורבו (בראשית א כח), וכתיב לא תוהו בראה לשבת יצרה (ישעיה מה יח), וזה ממית את הוולדות שראויות לצאת ממנו, לפיכך:
בוימת גם אותו. מה ת"ל גם אותו, שדינו כדין אחיו, מה אחיו מיתתו בידי שמים, ומה זה משחית זרעו בשביל שלא תתעבר ותכחש יופיה, והעלה עליהם הקב"ה כאילו הרגו הוולדות וזרעותיהן, וכן אתה דורש קול דמי אחיך (בראשית ד י), לא דמו בלבד, אלא דמו ודם זרעותיו, וכן אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו (מ"ב ט כו):