מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםמדרש שכל טוב — מאמר תשט״ז
אויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך. נהגי מנהג אלמנות ושמרי את יבמיך שלא תנשאי לאחר עד יגדל שלה בני, שיהא בן י"ג שנה ויום אחד, שהיה באותו הפרק בן י"ב שנה:
בכי אמר. כלומר כי אמר אבל לא על מנת להשיאה לשלה שמא המקור גורם ואם יבא עליה פן ימות עליה גם הוא כאחיו, דחיוה מביתו:
גותלך תמר ותשב בית אביה. שומרת יבם: