מדרש שכל טוב — מאמר תתקל״ח

בוקרהו אסון. לשון ארעין ומקרה, ודומה לו אשר קרך בדרך (דברים כה יח), כי הקרה ה' אלהיך (בראשית כז כ), וכל דומיהן. אסון כשדרשנו, אמר יעקב אבינו אוי לי שמא נגזרה גזירה על רחל שתכלה היא וזרעה בדרך, היא מתה בדרך, יוסף מת בדרך, ועכשיו אם זה יוצא לדרך מיד ימות:

גוהורדתם. על כך:

דאת שיבתי ברעה שאולה. שאף אני מת מיד באנחה:

השאולה. כל זמן שהיו לי י"ב שבטים שהבטיחני המקום יודע אני שחלקי שלם ומשולם ומקויים לעולם הבא, אבל עכשיו שחסרו מתיירא אני שמא חלילה ארד שאולה, אמר לו יוסף מפני מה אתה יהודה דברן כל כך וכל אחיך שותקין, וכי אתה הוא יותר מאחיך, אמר יהודה אעפ"כ כולן חוץ לזיקה הן עומדין, אבל אני מעיי קומטין עלי כחבל, בשביל צרתן של אבא שמתקשות עלי: