מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מדרש שכל טוב — מאמר תתקנ״ז

אויפל על צוארי בנימין אחיו ויבך. זו בכיה של רחמנות, כגון וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו (על) [אל] אחיו ויבקש לבכות (בראשית מג ל):
בעל צוארי בנימין אחיו. משני צדדי הצואר, כדתנן השוחט מן הצדדין שחיטתו כשירה, וכל הצואר כשר לשחיטה, והצואר היינו כנגד העורף ויש לו ב' צדדין, אחד מימין, ואחד משמאל, ושיעור מקום הצואר מחוט אחד למטה מטבעת הגדולה ולמטה משיפוי הכובע ועד כנפי הריאה, דהיינו עד ראשי כתפיים, לכך נאמר על צוארי, דהוו להו ב' צדדים של צואר, ודרא דטבעת הוויין ביני ביני מלפנים, והעורף כנגדן של טבעת מאחור, כדכתיב ממול ערפו (ויקרא ה ח), כדמפורש בעולת העוף:
גובנימין בכה על צואריו. חסר יו"ד לדרשה כדלקמן: