מדרש שכל טוב — מאמר תתקס״ו

בעשרה חמורים. של עשרת השבטים, חוץ מבנימין, מכאן למדנו שלא חזר בנימין אל יעקב אביו לארץ כנען עם אחיו, אלא נשאר עם יוסף במצרים, שאלמלא כן היה נותן ביד בנימין משא חמור ומשא אתון:

גנושאים מטוב מצרים. זהו יין מובחר שבמצרים, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, וחכך כיין הטוב (שה"ש ז י), כי טובים דודיך מיין (שם א ב):

דועשר אתונות נושאות בר. תבואה:

הולחם. כשמועו:

וומזון. כל מיני מאכל שמלפתין בו את הפת נקרא מזון:

זלאביו לדרך. כלומר צדה לדרך, והוה לו לשלוח חמש אתונות טעונות כמנהגו לעשות מעשיו בחימוש, אלא שלח חמש לכבוד אביו, וחמש לכבוד בלהה אומנתו, שהרי שאר הגבירות מתו, שנא' מתה עלי רחל (בראשית מח ז), וכתיב שמה קברתי את לאה (שם מט לא), וכן אתה דורש בפסוק ויצוו אל יוסף (שם נ טז), ציוו לבלהה אומנותו לאמר ליוסף: