מורה נבוכים — חלק א' 13

נוסח:אבן תיבון מקבילי (מודרני)

אהמונח עמידה שלוש משמעויות "עמידה" – מונח רב־משמעי. יש לו משמעות של קימה ועמידה: "בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה" (בראשית מא,מו), "אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל" (ירמיהו טו,א), "וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם" (בראשית יח,ח). ויש לו משמעות של הימנעות והפסקה: "כִּי עָמְדוּ לֹא עָנוּ עוֹד" (איוב לב,טז), "וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת" (בראשית כט,לה). ויש לו משמעות של קביעות וקיום: "[לָקוֹחַ אֶת הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה... וּנְתַתָּם בִּכְלִי חָרֶשׂ] לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים" (ירמיהו לב,יד), "[אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה...] וְיָכָלְתָּ עֲמֹד" (שמות יח,כג), "עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ" (ירמיהו מח,יא) – היה קבוע וקיים ולא השתנה. "וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד" (תהילים קיא,ג) – קבועה וקיימת. עמידה בזיקה לה' ומעמד האדם כל "עמידה" שנאמרה לגבי ה' יתעלה היא במשמעות הזו האחרונה: "וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים" (זכריה יד,ד) – ותהיינה סיבותיו קבועות, כלומר הדברים שהוא גרם להם. דבר זה עוד יתבאר לך כשנזכיר את רב־משמעיות "רגל" (א,כח). ובמשמעות הזו דבריו יתעלה אליו (=למשה): "וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" (דברים ה,כז); "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם" (שם שם,ה).

מורה נבוכים י״ז, א׳

רמב"םד'תתצ"ח–ד'תתקס"ד (1138–1204)ראשונים

נוסח אבן תיבון

׳עמידה׳ – שם משתתף. יהיה בענין עמידת האדם וקימתו; ״בעומדו לפני פרעה״, ״אם יעמוד משה ושמואל״, ״והוא עומד עליהם״. ויהיה בענין ההמנע וההפסק: ״כי עמדו לא ענו עוד״, ״ותעמד מלדת״. ויהיה בענין הקיום וההשאר: ״למען יעמדו ימים רבים״, ״ויכלת עמד״, ״עמד טעמו בו״ – התקים ונשאר ולא נשתנה. ״וצדקתו עומדת לעד״ – קימת ונשארת. וכל ׳עמידה׳ שבאה באלוה ית׳ – היא מזה הענין האחרון: ״ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים״ – ויתקימו סבותיו כלומר: מסובביו. והנה יתבאר זה בזכר שתוף ׳רגל׳. ומזה הענין – אמרו ית׳ אל משה ״ואתה פה עמוד עמדי״; ולפי זה ״אנכי עומד בין יי וביניכם״.

ראשונים4 מחברים

נרבוני

חלק א' 13 יתקיימו סבותיו כלומר הסבות אשר הוא סבתם והם מסובבים והם סבות למה שיתחדש:

שם טוב

חלק א' 13 עמידה שם משותף:

אברבנאל

חלק א' 13 כוונת הרב בפרק הזה היא לבאר מאיזה אופן, ועל כמה פנים אומר בלשוננו שם עמידה. והביאו אחרי שתופי ירידה ישיבה קימה, כי גם העמידה ממושגי הגשם ומצביו, ולכן הוצרך הרב לבאר שתופו. ודברי הרב בזה יתחלקו לג' חלקים. חלק ראשון, בבארו שהוא שם משותף, ושיאמר בבני אדם על שלשה דברים, והם על עמידת הגוף בקומה זקופה, ועל ההמנע וההפסק, ועל הקיום וההשאר, ובזה הביא מתחלת הפרק עד אמר וצדקתו עומדת לעד (תהלים קי"א ג') קיימת נשארת. החלק השני, הוא לבאר שמה שתמצא מזה השם באלוה ית' הוא כלו מענין הקיום, וזה יתחיל מאומר וכל עמידה בשם ית' עד אומר בזכרי שתוף רגל. החלק השלישי, לבאר שכבר נמצא זה השם לא בדברים האנושים לבד, ולא באלהים לבד, כי אם בדברים המשותפים בין הש"י ובין האדם, ושהוא ג"כ מענין הקיום, וזה יתחיל מאומר ומזה הענין אמר אל משה עד סוף הפרק:

אפודי

חלק א' 13 אם יעמוד משה ושמואל לפני, ר"ל אלו היו בזמן א', ואמר על צד המליצה אם יעמדו מקברם משה ושמואל ויתפללו לפני לא הייתי שומע להם ואם כן היא עמידה גמורה, זה הפרק נקשר בפרק כ"ח מזה החלק: