חלק א' 14 כוונת הרב בפרק הזה לבאר מאיזה אופן ועל כמה פנים יאמר בלשוננו שם אדם. ואמנם בקשור זה הפרק עם הקודמים והמאוחרים ממנו, לא ראיתי למפרשים דבר נאות, כי עם היות שירמוז לאדם הנאמר במעשה בראשית, עדיין יקשה ולמה לא הביאו הרב למעלה אחר שתוף איש ואשה בפרק שביעי או בפרק שמיני. ואם נאמר כדברי האפודי שרמז לאדם הנאמר במרכבה. הנה (גם) אחד מהשמושים שהביא הרב לא יצדקו עליו, כי האדם הנזכר שמה אינו אדם הראשון, ואינו שם מין האדם, וגם אינו צורה ומשל להמון ופחותי בני אדם. וגם שירמוז למרכבה, עדיין נראה שאין כאן מקומו, לפי שעם היות שבפרק עמידה רמז לענין מהמרכבה שלא זכרו, אינו מהראוי שבעבור מה שלא זכר יביא בפרק אדם ויהיה בלתי מקושר עם מה שזכרו. ואשר אחשבהו אני, כי אחרי שהרב בסוף הפרק הקודם סיים דבריו במאמר אדוננו משה אנכי עומד בין ה' וביניכם, ומאמר ית' לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי, ובזה הבדיל מעלת משה ממדרגת ישראל, והיה שבאותו ספור אמר היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי (דברים ה' כ"א) ויורה זה שהם כללו עצמם עם משה בהיות הדבור האלהי מגיע אליהם ואליו יחד, ושכלם כלל בשם אדם, לזה הביא הרב אחריו פרק אדם לבאר שאדם לא יאמר על משה רבינו ע"ה, כי הוא לבד יאמר על האדם המיוחד, והוא אדם הראשון, ויאמר על כל איש מאישי המין, ויאמר על הפחותים מבני אדם. ובזה ירמוז הרב למ"ש שמה, כי מאמר שאל נא לימים ראשונים למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ (שם ד' ל"ב) נאמר על אדם הראשון שבראו האל ית' כמ"ש ויברא אלהים את האדם, אח"כ אמרו ישראל היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי, יאמר זה להעיר על שמציאות הנבואה אמת וכי השפע האלהי ידבק במין האנושי אבל על השלמים והמוכנים שבאותו מין. ואפשר ג"כ שיפורש הכתוב על המון ישראל, שעם היותם בלתי מוכנים, זכו אז למעלת הנבואה, ושזהו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי, ר"ל לפחותי בני אדם הבלתי ראויים, ולזה קראם בלשון אדם, וכמסכים אליו אמר, כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים (שם ד' ל"ג) רמזו באמרו כל בשר שהם היו חמריים בטבעם בשגם הם בשר. ועם כל זה זכו לנבואה. והעולה מכל זה שבזה פירש הרב דברי המעמד אשר באו באותו ספור שהביא, ואתה פה עמוד עמדי, ושמשה לא נזכר בשם אדם, אבל נקרא איש כמו שאמר והאיש משה ענו מאד (במדבר י"ב ג'). וזה קשור הפרק עם הקודם אליו:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים