מורה נבוכים — חלק א' 21

נוסח:אבן תיבון מקבילי (מודרני)

אהמונח עבר חמש משמעויות "עבר" – משמעותו הראשונה היא כמשמעות "עֻבּוּר" בערבית (=לעבור), והיא תזוזת גוף במרחב. ודוגמתו הראשונה היא תנועת בעל חיים על פני מרחק ישר מסוים: "וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם" (בראשית לג,ג), "עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם" (שמות יז,ה). זה נפוץ. אחר כך הושאל להתפשטות הקולות באוויר: "וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה" (שמות לו,ו), "[כִּי לוֹא טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה] אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ מַעֲבִרִים עַם ה'" (שמואל־א ב,כד).

באחר כך הושאל לשריית האור והשכינה שרואים הנביאים במראה הנבואה. נאמר: "וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה" (בראשית טו,יז), והיה זה במראה הנבואה, משום שבתחילת הסיפור נאמר: "וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם [וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו]" (בראשית טו,יב). ולפי השאלה זו נאמר: "וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם [וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם]" (שמות יב,יב) וכל כיוצא בזה.

גהוא הושאל גם למי שעשה מעשה כלשהו והפריז בו ועבר את גבולו. נאמר: "[הָיִיתִי כְּאִישׁ שִׁכּוֹר] וּכְגֶבֶר עֲבָרוֹ יָיִן" (ירמיהו כג,ט).

דוהושאל גם למי שדילג על מטרה כלשהי וכיוון למטרה אחרת ולתכלית אחרת: "וְהוּא יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרוֹ" (שמואל־א כ,לו). "ויעבֹר ה' על פניו" – ביאור הרמב"ם לדעתי, דבריו "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו" (שמות לד,ו) הם לפי השאלה זו, וכינוי הגוף (="-יו") ב"פניו" מתייחס אליו יתעלה. וכך פירשו זאת החכמים, ש"פניו" כאן הם שלו יתעלה. והגם כי אמרו זאת בכלל ההגדות שאין זה מקומן, הרי יש בכך חיזוק כלשהו לדעתנו, ונמצא ש"פניו" מתייחס להקב"ה. ביאור הדבר לדעתי ולפי מה שנראה לי, הוא שמשה עליו השלום ביקש השגה מסוימת, והיא שכונתה "ראיית פנים" בדבריו "וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" (שמות לג,כג), והובטחה לו השגה למטה ממה שביקש, והיא שכונתה "ראיית אחור" בדבריו "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי" (שם). וכבר הערנו על העניין הזה במשנה תורה (יסודי התורה א,י). אם כן הוא אמר כאן שה' יתעלה הסתיר ממנו את ההשגה ההיא המכונה "פנים", והעבירו הלאה לעניין אחר, כלומר ידיעת המעשים המיוחסים אליו יתעלה, שחושבים שהם תארים מרובים, כפי שעוד נבאר (א,נד). בדבריי "הסתיר ממנו", כוונתי שההשגה הזו היא מוסתרת ומנועה מטבעה; ושכּל אדם שלם, כאשר שכלו נקשר בדבר שטבעו להשיג, וישאף להשגה נוספת מעבר לכך, עלולה השגתו להשתבש, או שימות, כפי שיבואר בפרק מפרקי חיבור זה (א,לב), אלא אם יילווה אליו סיוע אלוהי, כמו שאמר: "וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי" (שם,כב).

הביאור שני: תרגום אונקלוס ואילו התרגום נהג כמנהגו בדברים הללו. דהיינו, שכל דבר שהוא מוצא אותו מיוחס לה' ויש בו הגשמה או ספיחי הגשמה, הוא מפרש אותו בצורה של הֶשְׁמֵט הנסמך, כך שכינוי הגוף יהיה לדבר כלשהו הנסמך לה', אלא שהושמט. על "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו" (בראשית כח,יג) אמר: "יְקָרָא דַה' מְעַתַּד עִלָּווֹהִי" (=כבוד ה' ניצב עליו). ועל "יִצֶף ה' בֵּינִי וּבֵינֶךָ" (שם לא,מט) אמר: "יִסַךְ מֵימְרָא דַה'" (=יצפה דבר ה'). כך נהג (אנקלוס) עליו השלום בפירושו באורח קבע. וכך עשה לגבי מה שנאמר "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו" (שמות לד,ו) – אמר: "וְאַעְבַּר ה' שְׁכִינְתֵיהּ עַל אַפּוֹהִי וּקְרָא" (=והעביר ה' את שכינתו על פניו וקרא). אם כן לדעתו הדבר שעבר הוא נברא בלי ספק. הוא פירש את כינוי הגוף של "פָּנָיו" כמוסב אל משה רבינו. ולפי זה יהיה פירוש "עַל פָּנָיו" – בנוכחותו, כמו שנאמר: "וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו" (בראשית לב,כב). גם פירוש זה הוא טוב ונאה. אישוש לפירוש אנקלוס ז"ל ניתן למצוא בדברי הכתוב "וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי" (שמות לג,כב). הרי שנאמר במפורש שמה שיעבור הוא דבר המיוחס אליו יתעלה, לא עצמותו, יתהדר שמו, ועל הכבוד הזה אמר: "עַד עָבְרִי" (שם), "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו" (שמות לד,ו).

וביאור שלישי: יישום משופר לשיטת אונקלוס ואם הכרח לפרש באופן של השמט הנסמך, כדרכו של אנקלוס תמיד, שלעתים מפרש שהמילה המושמטת היא "יְקָרָא" (=כבוד), ולעתים "שכינה", ולעתים "מֵימְרָא" (=דבר), כל מקום לפי עניינו – הרי שאנחנו גם כן נפרש שהנסמך המושמט כאן הוא קול, וכך יש לקרוא: "ויעבור קול ה' על פניו ויקרא". וכבר ביארנו (פסקה 2) את ההשאלה בלשון של "עֲבָרָה" ביחס ל"קול": "וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה" (שמות לו,ו). ולפי זה הקול הוא אשר קרא. אל ירחק בעיניך ייחוס הקריאה לקול, כי במילים האלה עצמן סופר על דיבורו יתעלה למשה. נאמר: "וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז,פט). אם כן כמו שייחס את הדִבור לקול, כך ייחס כאן את הקריאה לקול. וכגון זה, כלומר ייחוס האמירה והקריאה לקול, נאמר כבר במפורש; נאמר: "קוֹל אֹמֵר קְרָא וְאָמַר מָה אֶקְרָא" (ישעיהו מ,ו). הפירוש לפי הקריאה הזו יהיה אם כן כך: "ועבר קול מלפני ה' בנוכחותו (של משה) וקרא: "ה' ה'". וכפילות "ה'" תהיה עבור הקריאה, משום שהוא יתעלה הנקרא, כמו "מֹשֶׁה מֹשֶׁה" (שמות ג,ד), "אַבְרָהָם אַבְרָהָם" (בראשית כב,יא). וגם זה פירוש נאה מאוד.

זסובלנות לריבוי פירושים בדברים עמוקים אל יהא מגונה בעיניך קיומם של פירושים רבים לעניין הקשה הזה, שהשגתו רחוקה, כי אין בכך נזק באשר למה שאנו עוסקים בו. ואתה, בחר לך מה שתחפוץ להאמין בו: אם שיהיה המעמד הגדול הזה כולו מראה נבואה בלא ספק, וכל השאיפה (של משה) – השגות שכליות, שביקש ושנמנעו ממנו, ושהשיג; הכול שכלי, בלי שום חוש, כמו שפירשנו בתחילה. או שיחד עם זאת היתה השגת חוש הראייה, אך על דבר נברא, שבראייתו מושגת שלמות ההשגה השכלית, כפי שפירש אנקלוס. אלא אם השגת הראייה הזו היתה גם כן במראה הנבואה, כפי שנאמר אצל אברהם: "וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר [בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה]" (בראשית טו,יז). או שיחד עם זאת היתה השגת חוש השמיעה גם כן, ואז הקול הוא אשר עבר על פניו, שגם הוא נברא בלי ספק. בחר איזו דעה שתחפוץ, כי כל המטרה היא שלא תפרש את דבריו כאן "וַיַּעֲבֹר" כמו "עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם" (שמות יז,ה), כי ה' יתהדר ויתרומם אינו גוף ולא אפשרית בו תנועה, ועל כן לא ייתכן שייאמר שהוא עבר כפי קביעתו הראשונית בלשון.