מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםמורה נבוכים — חלק א' 22
אהמונח בא
ארבע משמעויות
"בא". הביאה בלשון העברית
נקבעה לביאת בעל החיים, כלומר לגישתו אל מקום מסוים או אל פרט אחר: "בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה" (בראשית כז,לו).
עוד נקבעה לכניסת בעל החיים למקום מסוים: "וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה" (שם מג,כו), "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ" (שמות יב,כה ועוד).
מונח זה הושאל לחלותו (=הגעתו, התקיימותו) של דבר שאינו גשמי כלל: "כִּי יָבֹא דְבָרְךָ וְכִבַּדְנוּךָ" (שופטים יג,יז), "[יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִיעִם לֶחֳדָשִׁים] מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ" (ישעיהו מז,יג),
עד כדי כך שהושאל להעדר מסוים: "וַיָּבֹא רָע [...] וַיָּבֹא אֹפֶל" (איוב ל,כו).
"ה' בא" משמעו מימוש דבריו או השגחתו
בהתאם להשאלה זו, שהושאל לדבר שאינו גשמי כלל, הושאל גם לבורא יתהדר ויתרומם, אם לחלות (=הגעת) דברו או לחלות (=שריית) שכינתו. בהתאם להשאלה זו נאמר: "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן" (שמות יט,ט), "[הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ] כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ" (יחזקאל מד,ב) וכל הדומה לכך משמעותו שריית שכינה. "וּבָא ה' אֱלֹהַי כָּל קְדֹשִׁים עִמָּךְ" (זכריה יד,ה) – חלות דברו, כלומר קיום הבטחותיו שהבטיח ביד נביאיו, והם דבריו "כָּל קְדֹשִׁים עִמָּךְ", כאילו הוא אומר: 'ובא דבר ה' אלהי על ידי כל קדושים עמך', בפנייה לישראל.