מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםמורה נבוכים — חלק א' 24
אה׳ההליכה׳ גם כן מכלל השמות המונחים לתנועות מיוחדות מתנועות בעל החיים: ״ויעקב הלך לדרכו״ – וזה הרבה. וכבר הושאל זה השם להמשך הגופות אשר הם יותר דקות מגופות בעלי החיים: ״והמים היו הלוך וחסור״, ״ותיהלך אש ארצה״. ואחר כן הושאל להתפשט ענין אחד והראותו – ואם אינו גוף כלל – אמר ״קולה כנחש ילך״; וכן אמרו: ״קול יי אלהים מתהלך בגן״ – ה׳קול׳ הוא הנאמר עליו שהיה ׳מתהלך׳.
בולפי זאת ההשאלה הוא כל ׳לשון הליכה׳ שבאה באלוה ית׳ – כלומר: שהיא הושאלה למה שאינו גוף, אם להתפשט הענין, או לסור ההשגחה, אשר דומה לו בבעל החיים סור מן הדבר אשר יהיה בבעל החיים ב׳הליכה׳. וכמו שכנה הסתלק ההשגחה ב׳הסתרת פנים׳ באמרו: ״ואנוכי הסתר אסתיר פני״ כן כנה אותו ב׳הליכה׳ אשר הוא בענין סור מן הדבר – אמר ״אלך אשובה אל מקומי״.
גאמנם אמרו: ״ויחר אף יי בם וילך״ יש בו שני הענינים יחד – כלומר: ענין הסתלק ההשגחה המכונה בהליכה, וענין התפשט הדבר והגלותו והראותו, כלומר: ה׳חרון אף׳ הוא אשר ׳הלך׳ ונמשך אליהם ולזה שבה ״מצורעת כשלג״.
דוכן הושאל ׳לשון הליכה׳ להנהגה במנהגים החשובים, מבלתי הנעת גוף כלל – אמר ״והלכת בדרכיו״, ״אחרי אלהיכם תלכו״, ״לכו ונלכה באור יי״.