מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםמורה נבוכים — חלק א' 68
אמנגנון ההכרה, האל – "שכל משכיל ומושכל"
השכל המשכיל והמושכל
אתה יודע כמה מפורסמת האמירה שאמרו הפילוסופים על האל יתעלה, והיא דבריהם שהוא "השכל והמשכיל והמושכל", וששלושת העניינים האלה בו יתעלה הם עניין אחד שאין בו ריבוי. והזכרנו זאת גם אנחנו בחיבורנו הגדול (משנה תורה, יסודי התורה ב,י), כי הוא יסוד של תורתנו, כמו שביארנו שם (שם א,ו), כוונתי לכך שהוא אחד בלבד ושאין לצרף אליו דבר אחר, כלומר שאין דבר קדום זולתו. ולכן אומרים חַי ה' ולא אומרים חֵי ה', כי אין חייו דבר שונה מעצמותו, כמו שהבהרנו בנושא שלילת התארים (א:נג,נז).
בקושי בהבנת המשפט
אין ספק שכל מי שלא עיין בספרים שחוברו על השכל, ולא השיג את עצמות השכל, ולא ידע את מהותו, ואינו מבין ממנו אלא כמו שהוא מבין את עניין הלובן והשחרות – יתקשה מאוד להבין את הדברים. ודברינו שהוא השכל והמשכיל והמושכל יהיו לדידו כאילו אמרנו: "הלובן והמולבן והמלבין הם דבר אחד". מה רבים הבורים שימהרו לסתור את דברינו במשל זה ודומים לו, ומה רבים הטוענים לחכמה שדבר זה קשה עליהם, וסבורים שהידיעה כיצד דבר זה הכרחי ונכון היא דבר החומק מן הדעת. אך עניין זה הוא מוכח וברור כפי שביארו הפילוסופים העוסקים באלוהות, ואסביר לך כעת מה שהוכיחו:
גידיעה בכוח וידיעה בפועל
דע שלפני שהאדם תופס משהו בשכלו ("משכיל"), הרי הוא משכיל בכוח. וכשהוא תופס בשכלו דבר־מה – כגון שתאמר שהוא תפס בשכלו את צורתה של פיסת עץ מסוימת והסיק את צורתה מחומרה וצייר (בדעתו) את הצורה באופן מופשט, שזוהי פעולת השכל – כי אז נעשה למשכיל בפועל. והשכל שהגיע לפועל הוא צורת פיסת העץ המופשטת שבדעתו, כי אין השכל דבר שונה מן העניין המושכל. התבאר לך אם כן שהדבר המושכל הוא צורת פיסת העץ המופשטת, והיא השכל המגיע לפועַל. ואין הוא שני דברים: שכל, וצורת פיסת העץ המושגת; כי אין השכל בפועל דבר שונה ממה שנתפס בשכל, והדבר שבאמצעותו נתפסה שכלית צורת פיסת העץ והופשטה, שהוא המשכיל, הוא השכל המגיע לפועַל בלא ספק. כי פועלו של כל שכל הוא עצמותו, ואין השכל בפועל דבר אחד ופועלו דבר אחר, כי אמיתת השכל ומהותו היא ההשגה.
בידיעה בפועל מתקיימת אחדות
אל תחשוב אם כן שהשכל בפועל הוא דבר־מה מצוי כשלעצמו, בנפרד מן ההשגה, וההשגה היא עניין אחר. אלא עצם השכל ואמיתתו הוא השגה. על כן כשתניח שׂכל המצוי בפועל – הוא ההשגה של מה שנתפס שכלית, וזה ברור מאוד למי שהשתדל בעיונים מעין זה.
דהתברר לך אם כן שפועלו של השכל, שהוא השגתו, הם אמיתתו ועצמותו. נמצא שהדבר שבו הופשטה צורת פיסת העץ והושגה, שהוא השכל – הוא המשכיל. כי השכל הזה בעצמו הוא אשר הפשיט את הצורה והשיג אותה, וזה הוא פועלו, שבגללו נאמר עליו שהוא משכיל. ופועלו הוא עצמותו, ואין למה שהנחנו שהוא שכל בפועל אלא צורת אותה פיסת העץ.
התבאר אם כן שכאשר השכל קיים בפועל, השכל הוא הדבר המושכל. והתבאר שפועלו של כל שכל, שהוא היותו משכיל – הוא עצמותו. ואם כן השכל והמשכיל והמושכל הם דבר אחד בעצמו תמיד בכל מה שמשכיל בפועל.
האך כשמניחים שהוא בכוח, הוא שני דברים בהכרח: השכל בכוח, והדבר המושכל בכוח. כאילו אמרת: השכל ההיולי הזה שבראובן הוא שכל בכוח, וכן אותה פיסת עץ היא מושכלת בכוח – והם שני דברים בלי ספק. אך כשתצא לפועל ותגיע צורת פיסת העץ להיות מושכלת בפועל, אזי הצורה המושכלת תהיה אותו השכל. ובשכל הזה בעצמו, שהוא שכל בפועל, הופשטה והושכלה. כי כל מה שיש לו פועַל מצוי, הרי הוא מצוי בפועַל.
ואם כן כל שכל בכוח ומושכל בכוח הם שניים. וכל מה שהוא בכוח – יש הכרח בנושא שעליו נישא אותו הכוח, כמו האדם לדוגמה. נמצא שיש כאן שלושה דברים:
האדם הנושא אותו הכוח – שהוא המשכיל בכוח;
ואותו הכוח – שהוא השכל בכוח;
והדבר המעותד להיתפס שכלית – שהוא המושכל בכוח. ובדוגמה הזו, כאילו אמרת: האדם, והשכל ההיולי, וצורת פיסת העץ; והם שלושה עניינים מובחנים. וכשיגיע השכל לפועל, ייעשו שלושת העניינים לאחד. לא תמצא לעולם את השכל דבר אחד והמושכל דבר אחר אלא אם הם נחשבים בכוח.
זהאלוהים יודע בפועל
וכיוון שהוכח שהאל יתרומם ויתהדר הוא שכל בפועל ואין בו כוח כלל, כמו שהתבאר (א,נה) וכמו שיוכח (ב,א, ב"עיון הפילוסופי הרביעי"), כך שאין הוא לעתים משיג ולעתים אינו משיג, אלא הוא שכל בפועל תמיד – נובע מכך שיהיו הוא והדבר המושג דבר אחד, והוא עצמותו. ופעולת ההשגה עצמה, שבשלהּ הוא נקרא "משכיל", היא עצם השכל שהוא עצמותו. נמצא שהוא משכיל ושכל ומושכל לעולם.
חמנגנון הידיעה בכל שכל
הרי התבאר שהיות השכל והמושכל אחד במספר, אינו אצל הבורא בלבד אלא אצל כל שכל. וגם בָּנו המשכיל והשכל והמושכל הם דבר אחד כאשר יש לנו שכל בפועל. אבל אנחנו יוצאים מן הכוח אל הפועל מפעם לפעם.
גם לשכל הנבדל, כוונתי לשכל הפועֵל, יש לעתים מניעה מלפעול, אף על פי שהמונע אינו מעצמותו אלא מחוצה לה, והיא תנועה כלשהי של אותו השכל במקרה. ביאור עניין זה אינו מטרתנו כאן, אלא המטרה היא שהדבר שהוא שלו יתעלה בלבד ומיוחד לו, הוא היותו שכל בפועל תמיד, ואין לו מונע מלהשיג לא מעצמותו ולא מזולתו. ולכן מתחייב שהוא משכיל ושכל ומושכל תמיד לעולם, ועצמותו היא המשכילה והיא המושכלת והיא השכל, כמו שמתחייב אצל כל שכל בפועל.
טחתימה
חזרנו על העניין הזה כמה פעמים בפרק זה משום שהדעות (של בני האדם) מתקשות מאוד לתפוס זאת. איני סבור שתבלבל בין תפיסה שכלית לבין דמיון ואחיזת דוגמת המוחש בכוח המדמה, כי החיבור הזה לא חובר אלא עבור מי שעסק בפילוסופיה והכיר מה שהתבאר בעניין הנפש וכלל כוחותיה.