מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםמורה נבוכים — חלק ב' 5
אהשכלים של הגלגלים במקרא ובחז"ל
השמים חיים ומשיגים גם לדעת התורה
אשר להיות הגלגלים חיים והוגים, כלומר משיגים – דבר זה אמת ודאית גם לפי התורה; אין הם גופים מתים כמו האש והארץ כמו שחשבו הבורים, אלא הם, כמו שאמרו הפילוסופים, בעלי חיים המצייתים לאדונם, משבחים ומהללים אותו בכל שבח והלל.
נאמר: "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל [וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ]" (תהילים יט,ב). כמה רחוק מתפיסת האמת מי שחשב שזה תיאור מצב! זאת משום שהעברית אינה משתמשת בלשון "הגדה" ו"סיפור" יחד אלא על בעלי שכל. הראיה הברורה על כך שהוא מתאר את מצבם בעצמותם, כוונתי למצב הגלגלים ולא מצב התבוננות האנשים בהם, היא מה שאמר (בהמשך): "אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם" (שם,ד). הרי שהבהיר ואמר במפורש שהוא מתאר את עצמותם, שהם משבחים את ה' ומספרים את נפלאותיו בלא דיבור שפה ולשון.
וזה הנכון, כי המשבח בדיבור מספר רק את מה שתפס, ותפיסה זו עצמה היא השבח האמיתי; ואילו הביטוי שלו נועד רק ללמד אחרים, או להבהיר שהוא עצמו השיג.
אכן נאמר: "אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה" (שם ד,ה), כמו שביארנו (א,נ5; א,נט7). זו ראיה תורנית שלא יכחישנה אלא בור או עקשן.
בגם לדעת חכמים
אשר לדעת החכמים בכך, איני סבור שהיא זקוקה לביאור או לראיה.
התבונן כיצד סידרו את ברכת הירח,
ומה שחוזר ונשנה בתפילות ובלשונות המדרשות מן הכתוב "וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים" (נחמיה ט,ו), והכתוב "בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים" (איוב לח,ז), וזה נפוץ בדבריהם.
ובבראשית רבה (ב,א) אמרו על דבריו יתעלה "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" (בראשית א,ב) – "תוהָא ובוהָא", כלומר הארץ נאנחת ומתייפחת על מר גורלה; "אמרה: אני והן נבראנו כאחת", כלומר הארץ והשמים, "העליונים חיים והתחתונים מתים". הרי גם הם אמרו במפורש שהשמים הם גופים חיים ולא גופים מתים כמו היסודות.
גהתברר לך אם כן שגם מה שאמר אריסטו על כך שהגלגל משיג ותופס עולה בקנה אחד עם דברי נביאינו ומעבירי תורתנו, שהם החכמים ז"ל.
דהשפעת השמים על העולם – גם לדעת התורה
דע שכל הפילוסופים מסכימים שהנהגת העולם השפל הזה נעשית על ידי הכוחות השופעים עליו מן הגלגל כמו שציינו (א,עב), ושהגלגלים משיגים ויודעים את מה שהם מנהיגים.
גם על זה דיברה התורה במפורש ואמרה: "[וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם] אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים" (דברים ד,יט), כלומר שהוא עשה אותם אמצעי להנהגת הבריאה, לא כדי שייעבדו.
ונאמר בבירור: "[וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים... וְאֵת הַכּוֹכָבִים. וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ.] וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל [בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ]" (בראשית א,טז-יח), ומשמעות המשילה היא שלטון על ידי הנהגה. זה עניין נוסף על עניין האור והחושך שהוא העילה הקרובה להתהוות ולכיליון, כי על עניין האור והחושך נאמר "וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ". ולא ייתכן שהמנהיג דבר מסוים לא ידע את הדבר שהוא מנהיג, אם מבינים את מהותה האמיתית של ההנהגה במובנהּ כאן.
העוד נרחיב את הדיבור על עניין זה במקום אחר (על המלאכים ב,ו; על האור והחושך ב,ל14; על הנהגת הנביא ב,לז6-5).