מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםאור נערב — חלק ה 2
אהסגולה החמישית, והיא כי העוסק בחכמה זו ידע לבאר כמה מענייני התורה הקשים אל בעלי הפשט, כענין אותיות נוספות, וכתיב ולא קרי, וקרי ולא כתיב, וכיוצא. והמשל בזה, בפסוק תביאמו ותטעמו כו׳ הנה וא״ו נוספת. וכן תפול עליהם אימתה ופחד, אימה מבעי ליה והתי״ו נוספת. ופרשו בזהר פרשת בשלח (זהר ח״ב נ״ט) זו לשונו,
ב"תפול עליהם אימתה ופחד,
גאימה מבעי ליה,
דמאי אימתה,
הדהא לית לך מלה באורייתא או את באורייתא דלא אית בהו רזין עלאין.
ומאי אימתה, אמר רבי שמעון, כלומר דחילי דשכינתא, כהאי גוונא תביאמו
זתביאם מבעי ליה מאי תביאמו,
חאלא רוחא דקודשא אמר על אנון דרא בתראה דגזר יהושע, ואתגלייא בהו גלויא דרשימא קדישא דשמיה דקב״ה, דאלין אחידן ביה בוא״ו, ואילין אתחזיאו למירת ארעא, כמה דאת אמר
טועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ.
יכל מאן דאתגזר ואתגלייא ביה רשימא קדישא ונטיר ליה איקרי צדיק,
יאבגיני כך לעולם יירשו ארץ.
יבועל דא תביאמו ו׳ יתירא,
יגתביאמו מלא,
ידולית לך מלה באורייתא או את זעירא באורייתא דלית בה רזין עלאין,
טווטעמין קדישין דזכאה חולקהון דאנון דידעי בהו, עכ״ל:
טזואם יקשה האדם קושיא זו אל המדקדקים, יענה ויאמר שהם מאותיות האמנתיו הנוספות. ולדעתנו האומר דבר יתר אות בתורה יותרו שיניו אם בזדון, ואם בשגגה שארי ליה מריה:
יזהסגולה הששית, יש מלות בתורה שהם בלתי מתוקנות ובלתי מדוקדקות על דרך הפשט, כאמרו בתורה, "כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע", והעבודה שאל לי אחד מהחפצים בעבודה ואמר, מאי ושים באזני יהושע, ודבר אל יהושע היה לו לומר, כי ושים נראה שהיה כותב הפרשה ונותן אותה ח״ו לתוך אזניו. והשבתי לו על דרך הפשט דברה תורה כלשון בני אדם, שכן אדם אומר לחברו על ענין חוזק הצווי. והשיב, לא אאמין שלא יהיה כאן דבר שלא נודע לנו, שבו יתוקן הלשון. ואמרתי לאחד היודע בחכמה, על אלו אני אומר דמעת העשוקים ואין להם מנחם, אלו שדברי תורה עשוקים וגנובים מעין שכלם, ותקנתי על דרך האמת הדבר כאשר יתבאר במקומו בס״ד:
יחהסגולה השביעית, כי העוסק בחכמה הזאת וממלא פיו שחוק בה, בלי ספק ממלא לבו יראת שמים ויראת חטא ויוסיף אומץ בעבודה. וזה בדוק כי אפילו גרסת לשון הזהר יראה אל האדם שמחה בנפש ביראת ה׳ כאלו עוסק עם הצדיקים בגן עדן, ואם גברא לא חזי מזליה חזי. כי אין ספק שזה עיקר עסק התורה בגן עדן בין הצדיקים:
יטהסגולה השמינית, היא מה שנסיתיו אני וזולתי בענין הגרושים, שהיינו מתגרשים השדה עם האלהי כמהר״ר שלמה בן אלקביץ הלוי נר״ו לעסוק בפסוקי התורה פתאום בלי עיון, והיו הדברים מתחדשים דברים שאי אפשר להאמין ענין זה אלא מי שראה או נסה הענין פעמים רבות, ומתנות שקבלתי בגרושים ובאו לחלקי בחמלת ה׳ עלי אעתיק אותם בקונטרס בפני עצמו, ונחלק אותם סימנים אחד לאחד בס״ד:
כהסגולה התשיעית היא, מה שראיתי גם כן בנסיון, כי המכוון בתפלתו על דרך האמת הדבר מסתייע מעצמו ואין כח בחצונים להפסיקו במחשבות בטלות, כאשר יקרה אל האדם בהיות מכוון על דרך הפשט. והטעם לזה, כי הפשט הוא במקום ששם מגיעות הקליפות ולכן החצוני שליט שם לקטרג, אבל על דרך הקבלה אין לו שם שולטנות כלל:
כאהסגולה העשירית והיא מה שבחנתיה וניסיתיה, כי מאן דלא עאלו בקיימא קדישא לא ישלטו בחכמה הזאת. ואף אם יאמרו וידברו בספירות, לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, ואין בכחם להשכיל אפילו מן הדברים הפשוטים כלל, מה שאין כן בפשט שכבר נמצא מהם מי שידע לעיין ההלכה כפי העיון הפשטי, וזה מן הטעם שהזכרנו בלי ספק.
כבועוד יתלוו אל סגולות אלו כמה וכמה עלויים אחרים כאשר יראה המעיין בעצמו בע״ה, אמנם הזכרנו מהם קצתם להמשיך המעיין אל החכמה ככל האפשר, ומה׳ נשאל המחילה והכפרה: