מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםבני יששכר — שבט 2
אבו יתבארו מאמרים שונים מענין ט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילנות:
מתניתין באחד בשבט ר"ה לאילן כדברי ב"ש ובה"א בט"ו בו ע"כ. הנה אומרו כדברי ב"ש בכ"ף עפ"י הפשט י"ל דהנה בגמ' הביאו ברייתות דיש עוד כמה ראשי שנים ט"ז בניסן ר"ה לעומר וחג השבעו' ר"ה לשתי הלחם ומתרץ שם כמה תירוצים מה שהתנא דידן לא קחשיב ולחד תירוצא דתנא דידן לא קחשיב רק ארבעה ראשי שנים שהן בראשי חדשים ומקשי אחד בשבט כב"ש ומתרץ דה"ק ג' לדברי הכל והרביעי פלוגתא דב"ש וב"ה ולפ"ז הוא בדקדוק נכון מתחיל התנא ארבעה ראשי שנים הם (בארבעה ראשי חדשים) ומונה אותן אחת לאחת עד שמגיע אל אחד בשבט (אמר) כדברי ב"ש זה הוא רק אליבא דב"ש מה שאין כן לב"ה אינן רק שלשה ראשי שנים בראשי חדשים והוא נכון על פי הפשט לפי תירוץ הזה בגמרא ויתבאר אי"ה דרכים אחרים:
בר"ה לאילן לא אמר לאילנות כמו באינך. יש לרמז מה שקבלנו מרבותינו להתפלל בט"ו בשבט על אתרו"ג כשר יפה ומהודר שיזמין הש"י בעת המצטרך למצוה כי הנה זה היום אשר עולה השרף באילנות והוא כפי הזכו' של כ"א מישראל הנה מה טוב ומה נעים שיתפלל האדם ביום ההוא ראשית יסוד הצמיח' שיזדמן לו הש"י לעת המצטרך את הפרי עץ הדר. והנה תפלתו תעשה פירות וזה שרמז התנא באומרו לשון יחיד לאיל"ן להורות על האילן המיוחד המבואר בתורה למצות:
געיין ע"ש במאמר חדשי תמוז ואב מאמר בתול' במחול סי' ב' ג' ותבין ענין ט"ו בשבט וכאשר תתבונן שם תבין ג"כ טעם למה אמר התנא בלשון יחיד איל"ן בגימ' הוי"ה אדנ"י יחודא שלים:
דתשכיל ותתבונן במאמרי חודש סיון מאמר א' סימן ו' ז' בענין ההוא גר שבא לשמאי (שהוא מסטרא דגבור' ויראה) ואמר למדני כל התורה כולה על רגל אחד דחפו באמת הבנין שבידו (אצל שמאי שהיה מסיטרא דגבורה ויראה היה בידו אמת הבנין דהבנאי מתחלתו מצויר כל הבנין כולו כאחד במחשבתו וזה אינו דבר המתקיים ואח"כ בונה ע"י צמצומים שונים באמת הבנין היום כך ולמחר כך עד שנגמר הבנין וזהו דבר המתקיים הבן). והלל קרבו לההוא גר כי הלל מסיטרא דחסד אהבה הנה למדו ענין אהב' דעלך סני וכו' הוא מצות ואהבת לרעך וכו' ע"ש במאמר הנ"ל ותבין כי נלאיתי לכפול הדברים באריכות והנה חידוש הלבנה בחדשה נקוד' ומוספת במדריג' יום אחר יום עד שתעמוד על מילוא' בט"ו. הנה ענין החידוש מהתחלת החודש ומוספת בכל יום הוא דמיון התורה שהאדם מעצמו יוסיף בכל יום יותר שכל משכל עד יוציא מכח אל הפועל מה שהוא בכח שכל נשמתו ומילוי הלבנה הוא דמיון התורה שהאדם מתבונן עד אשר לא יצא לאויר העולם שמלמדין אותו כל התורה כולה ע"ש במאמר הנ"ל ענין תור"ת חס"ד ותור' מפי הגבורה עמש"ל במאמר א' בענין מזל דל"י שהוא מזלן של ישראל והוא משועבד למים זו תור"ה ע"כ הוא ר"ה לאילנות כי האדם עץ השד'. ומעתה תשכיל באחד בשבט הוא כדבר"י בית שמאי שהם מסטרא דגבורות ובט"ו בו הוא דברי בית הלל שהם מסיטרא דחסד אהב' ע"כ אמר כדבר"י בכ"ף הבן הרמיזות הללו: