מי השלוח — חלק ב, ליקוטי הש"ס, מסכת ברכות 8

ארבי אמי ורבי אסי אע"ג דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי. ובירושלמי (ברכות ריש פרק אין עומדין) אמר רבי יוחנן ברית כרותה הוא היגע בתלמודו בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח, והיינו כי תורה ותפלה מתאחדים ואין תורה רק מכח תפלה ואין תפלה רק מכח תורה, כי אף שהאדם מבין בחכמתו את התורה, מכל מקום להוציא כח התורה על הלבוש הוא רק על ידי תפלה, וכמו שהיה בבריאת עולם שכתיב (בראשית ב',ה') ואדם אין לעבד את האדמה ואיתא בגמ' (חולין ס':) מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו, והיינו אף שנטע ה' גן בעדן מקדם, שזה רומז שהיה להבריאה הבנה בחכמה והיה לו עצות לראות האור, אכן היה מותפסים אצלו רק בחכמה ובתבונה ובדעת שזה היה ענין עץ החיים ועץ הדעת, אך להאיר אורם שיאירו על הלבוש לפועל שהאדם יקבל מהם חכמה שידע איך להתנהג זה היה רק ע"י תפלה, כי אין שלימות לד"ת בלתי ע"י תפלה. וכן שלימות התפלה הוא רק ע"י תורה, כי בעצמותו יתברך לית מחשבה תפיסא ביה כלל, לכן אין יכול האדם להתפלל לפני השי"ת כיון שאין לו בהשי"ת שום תפיסה, אכן ע"י תפיסתו בד"ת מצד זה יכול להתפלל לפני השי"ת, וכמו שכתיב (תהלים ע"ג,כ"ג) ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני, והיינו שהתפלל מצד זה שרואה שהוא דבוק בהשי"ת והוא אוחז תמיד ביד ימינו, לכן התפלל שינחנו בעצתו ויאיר עיניו למעלה מתפיסתו, וזה שאמר ואחר כבוד תקחני כי כבוד השי"ת יצא בהתגלות בעת שמשלם רשע כפעליו, וזה שהתפלל שכשיתחיל השי"ת לגלות כבודו לא יאחר רגע רק מיד יקחני ויתגדל כבדו.

אתניא אמר רבי עקיבא בשלשה דברים אוהב אני את המדיים כשחותכין את הבשר אין חותכין אלא על גבי שלחן, וכו', תניא אמר רבן גמליאל בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים הן צנועין באכילתן וכו'. ונסמך לזה מאמר אני צויתי למקודשי תני רב יוסף אלו הפרסיים המקודשין ומזומנין לגיהנם. להבין ענין הסמיכת שמבאר שאף מה שנמצא בהם מדות וגוונים טובים, אינם מחמת שנמצא בהם כוונה לשם שמים ורק הוא מוטבע בהם כדמצינו שיש חוקים טובים גם בבהמות וחיות כדאיתא בגמ' (עירובין ק':) מלפנו מבהמות זו פרידה וכו' וכדאיתא (שם) אילמלי לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה וכו', כי כל דבר שהוא בתורת מדה ואינו בדעת והשכל בשביל להרבות כבוד שמים, אף שהוא גוון טוב אין בו טוב בשורש, כי כל דבר שהוא בתורת מדה יש בה ההיפך גם כן, כדאיתא בגמ' (חולין ס"ג.) למה נקרא שמה חסידה שעושה חסידות עם חברותיה ומכל מקום היא עוף טמא, כי לפי שהוא בתורת מדה ונמצא בה רחמנות גם על אכזרי והמרחם על אכזרי נעשה אכזר על רחמני כדאיתא (מדרש שמואל פרשה י"ח,ו'), ולכן מסיים אני צויתי למקודשי אלו פרסיים המקודשין ומזומנים לגיהנם, היינו שבשורשם אין בהם שום טובה. ושאני בישראל אם נמצא בו דבר טוב הוא ראיה ששורש נפשו הוא טוב ויצא ללמד על הכלל כלו שהוא טוב, וכמו שכתיב על אביה בן ירבעם (מלכים א' י"ד,י"ג) יען נמצא בו דבר טוב אל ה' אלהי ישראל, והיינו שהמעשה טוב שעשה היה טוב מחמת שעשאו מפני כבוד שמים וזה יצא ללמד על הכלל כלו ששורשו טוב.

בואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים דאילו גבי ירא שמים כתיב (תהלים קי"ב,א') אשרי איש ירא את ה' ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב (שם קכ"ח,ב') יגיע כפך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. דהנה טבע האדם להתעורר בכל שינוי לאמור מי ברא אלה, ומזה יש לו יראת שמים. אכן הנתפעל ונתעורר ע"י שכלו שיש בורא עולם, זה יקום לעולמי עד, כי זה המתעורר מצד שרואה שינוי הטבע א"כ זה היראה הוא נתלבשת מלבוש השינוי, וזה המתעורר מצד שכלו אינו מתלבש בשום לבוש וזה גדול מאוד שאשרי לו בעולם הזה וטוב לו לעוה"ב.