זהר א, דף מג ע"א דיוקנהא כחיזו דכל אינון שאר חיותא. ר"ל כמו אינון חיותא דהיכל הראשון שממונה על הד' אופנים ושבהיכל השני שממונה על השרפים. ולפי שבהיכל הד' חיותא דשם עיינין לה כעיני אנשא ובהיכל הה' דיוקנאה כדיוקנא דנ"ב אמר כאן דיוקנאה כחיזו כו' שאינן צורת אדם כלל:
זהר א, דף מג ע"א דיוקנא דארי' כו' ואתעבידו בה חד דיוקנא מינייהו. ר"ל שהחיותא מורכב מב' הצורות כא'. ואמר ואתעבידו בה על חיותא עצמה:
זהר א, דף מג ע"א תחות כו' כחיזו דתרשיש. כמ"ש מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש וכתיב ואראה והנה ארבעה אופנים כו' כעין אבן תרשיש:
זהר א, דף מג ע"א ואמר ארבע אופני עלאין. לפי שיש עוד ד' אופנים בהיכל הראשון כנ"ל:
זהר א, דף מג ע"א מרקמן בכלילו דכל גוונין. וזהו בשרם כו':
זהר א, דף מג ע"א ושית מאה אלף רבוא כלילן בגוויהו. כצ"ל. והוא נגד שוקיו עמודי שש מספר ישראל וכ"א סליק לרבוא:
זהר א, דף מג ע"א וכלהו נפקין כו'. ר"ל האופנים ארבעה וכל הת"ר אלפים רבוא נפקין מנהירו דחיותא הנ"ל:
זהר א, דף מג ע"א בשעתא דנציץ כו' אלין. ר"ל הת"ר אלף רבוא הנ"ל, וכן האופנים, והוא כד מטי נהירו דרוחא בחי' ונצצא הנהירו יוצאין כל אלו כמ"ש בפרשת פקודי:
זהר א, דף מג ע"א ואלין ד' דתחותה. ר"ל ד' האופנים קיימין כו':
זהר א, דף מג ע"א ותרין אנפין מחפיין בגדפייהו מאינון נהורין כו'. ר"ל שמחפיין בגדפייהו שלא יסתכלו בנהורין דנצצין שאינן יכולין להסתכל בהן, וז"ש ויראה להם. ואמר וגבתם מלאות עינים כו' שהן ב' פנים הנ"ל לאסתכלא לגבי חיותא והן גביהן דאופנים שהפנים לאופן הוא הגב. ואמר וגביהן כו' ויראה להם שהן ב' פנים שמכסין:
זהר א, דף מג ע"א בכל זמנא דנטלין אלין. ר"ל שהולכין הד' אופנים:
זהר א, דף מג ע"א בד' גלגלים ותריסר סמכין. ר"ל לכל אחד ואחד:
זהר א, דף מג ע"א אתעביד מההוא זיע דלהון כו' ולאלין לית לון שיעורא. ר"ל מ"ש בגמרא כתוב אחד אומר אלף אלפין ישמשוניה ורבו רבבוון קדמוהי יקומון, וכתוב אחד אומר היש מספר לגדודיו ואמר שם ר' ירמי' ב"א אמר אלף אלפין ישמשוני' לנהר דינור שנאמר נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי אלף אלפין ישמשוני'. והוא מ"ש לקמן בהיכל רביעי כד נטלין אתעביד נהר חד די נורא אלף אלפין משמשין לההוא נורא כו' כד גלגלין נטלין כמה אינון רבוא רבבן דיקומון מינייהו בגו ההוא נורא ואמר בפרשת פקודי בהיכל רביעי ואלף אלפין ורבו רבבן קיימי ממנן על אינון כו' וכאן בהיכל הזה ולגדודיו אין מספר. וז"ש ל"ק כאן בזמן שבהמ"ק קיים כאן כו', שהאי היכלא הוא חד כרוב דאסתלק בחורבן בהמ"ק כמש"ל:
זהר א, דף מג ע"א ואמר דלא משתככי לעלמין. לא כמו השרפים שבהיכל שני שהן רק ג"פ ביום מקדשין ולא כמו החיילין דשם שמזמרין ומתקרבין לנהר דינור ומתוקדן ומתחדשין בכל בקר כמש"ל, ולקמן ע"ב תחות היכלא תניינא כו' ע"ש [ובפרשת פקודי רוחא דא כד כו'. עמש"ש]:
זהר א, דף מג ע"א ארבע פתחין אית להיכלא דא כו'. הן ד' פתחין הנ"ל בפרשת פקודי דף רמ"ח (ח"ב רמח, א):
זהר א, דף מג ע"א ובזמנא דכלהו כו'. ר"ל אותן שבתוך ההיכלין וההיכלין עצמן כל א' למינו כמש"ו ממנן גו ממנן כו':
זהר א, דף מג ע"א אופנים בחיות כו'. ג"כ בדומה להן. ודקא חשיב כאן הן כולן שתחת החיותא דבהיכל אשר שם:
זהר א, דף מג ע"א אופנים. שבהיכל ראשון:
זהר א, דף מג ע"א בחיות. שהן ד' חיות שפניהן פני נשר שבהיכל השני שתחת החי':
זהר א, דף מג ע"א וחיות באופנים. ושל"ת שהוא כלילת החיות באופנים שבהיכל הראשון לזה אמר באלין אופנים והן שבהיכל הזה:
זהר א, דף מג ע"א נהורין כו'. וכל זה אמר הקדמה למ"ש בהיכלא דא אית כו', ואמר למטה דלא סלקין כו' אלא בשעתא כו' וכד היכלא סלקא כו' וז"ש ובזמנא די כלהו די בגו כו':
זהר א, דף מג ע"א אית דוכתא חדא כו'. והוא נקרא תא הרצים כמ"ש למטה:
זהר א, דף מג ע"א כחיזו דדהבא דנציץ. והוא זהב מופז:
זהר א, דף מג ע"א אלא בשעתא דכל אלין קשרין קשירין והיכל נטיל כו' כלהו נפקין כו'. ר"ל דכל הרוחין והנורין וחיות ואופנים כלהו סלקין ומתעטרין לעילא בהיכלות שלמעלה כנ"ל. וההוא דוכתא תא הרצים עם כל מה שבתוכו כל המשריין אשר שם הם אינן עולין כלל למעלה. וכשההיכלות וכל אשר בהם עולין למעלה הם נשארין במקומן:
זהר א, דף מג ע"א ואז כלהון נפקין מליין כו'. שמקום ההיכלות וכל אשר בהם נשאר פנוי ואז יוצאין לאשלמא דינא על האומות והן שלבר מהיכלין שהן שרי האומות ומגיחין בהון קרבא כנ"ל בפרשת פקודי. וז"ש מליין בדינא ר"ל על האומות כמ"ש בפרשת פקודי:
זהר א, דף מג ע"א ואקרון מארי תריסין. שהן בעלי מלחמות:
זהר א, דף מג ע"א שליחן בעלמא מגו כו'. ר"ל הבעלי תריסין:
זהר א, דף מג ע"א בהאי דוכתא. ר"ל בתא הרצים הנ"ל:
זהר א, דף מג ע"א שית מאה אלף רבוא. בכל צד כך מגינין דדהבא. והן החשמלין והן מגינין על ישראל ולכן הן במספר הזה:
זהר א, דף מג ע"א וכן לתתא מינייהו שורין מקפן ואינון שתין. ר"ל וכן למטה מאותן המגינין יש שלטים מקיפין את החומות אשר בתא הרצים. והוא כמ"ש אלף המגן תלוי עליו שהן המגינין. כל שלטי הגבורים הן המקיפין שורין החומות ונא' ששים גבורים סביב לה. וז"ש והן ששים והן סביב לה, ולכן אמר כאן ושורין מקפן. וזה אשר עשה שלמה המגינים זהב ויתנם בית יער הלבנון והוא מגדל הלבנון שנקרא מגדל דוד. וז"ש כמגדל דוד צווארך כו' אלף המגן כו' כנ"ל. וכן עשה צנים זהב נגד בעלי תריסין הנ"ל דצנה מתרגמינן תריסין ובעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא וכן כל מה שכתוב בשלמה הכל נגד המרכבה:
זהר א, דף מג ע"א וכל הני מגינים כו' לבר. ר"ל על שרי האומות העומדין בחוץ כנ"ל:
זהר א, דף מג ע"א בכל אינון שליחן דעלמא. ר"ל עם אותן השליחן שהן מארי תריסין הנ"ל כלם מגיחין קרבא על שרי האומות:
זהר א, דף מג ע"א וכד היכלא סלקא ואתעטרת כו'. חוזר ומפרש אימת הם מגיחין ועושין דין על האומות אמר וכד היכלא כו':
זהר א, דף מג ע"א בכל סטרי עלמא. על קצוי ארץ ולכן הן בד' סטרי עלמא וכולם הם צנה ומגן על ישראל:
זהר א, דף מג ע"א כד סלקא צלותא כו'. קאי אלמעלה וכד היכלא סלקא אינון שליחן כו'. והשליחן הן מארי תריסין והכל הוא לפי שההיכל הזה עולה בהיכל גבורה ומתגבר בדין, לכן המארי תריסין מתגברין:
זהר א, דף מג ע"א וז"ש כד סלקא צלותא כו' ברוחא דהיכלא רביעאה. וזה היתה תמיד שיריו ותפלותיו של דוד להתאחדא בהיכלא רביעאה ולאתגברא מארי תריסין:
זהר א, דף מג ע"א זכאה חולקי' כו' וארים דגלי'. ר"ל דגל הקב"ה כמ"ש דגול מרבבה:
זהר א, דף מג ע"א באתר דאצטריך. אם לנקמה ואם לחסד:
זהר א, דף מג ע"א ות"ח כלהו אצטריך דא לדא כו'. ר"ל כל ההיכלין והרוחין ונהורין ושאר משריין כלם אצטריכו זה לזה כמש"ו לאשתלמא דא כו'. ואמר זה כאן לפי שאמר למעלה שאין בעלי תריסין מתגברין עד שעולין שאר הרוחין והנהורין בהיכל הרביעי:
זהר א, דף מג ע"א עד דסליק כלא לאתר דאצטריך. ר"ל להיכל הז' ששם הוא עליות כלם:
זהר א, דף מג ע"א שלימו מתתא בקדמיתא. שנכללין בה כל השית סטרין דידה שהן שית היכלין:
זהר א, דף מג ע"א ומלעילא לבתר. דאתמליא מנהר די נגיד ונפיק וכמ"ש לקמן. וקודם צריך להעלות היכלין ורוחין שם עד דאשתלים ואח"כ אתמלי מלעילא. וז"ש וכדין איהו שלימו כו':
זהר א, דף מג ע"א דאקרי צדיקא כו'. שנאמר וצדיק יסוד עולם והוא השלימו דעביד בהיכלות כמ"ש פרשת פקודי וכלהו הוי ברזא דצדיק ח"י עלמין שהוא סוד התפלה בצדיק ח"י עלמין כידוע ח"י ברכות וכן כל הברכות כמ"ש וברכות לראש צדיק. ואמר שם דף רנ"ח ע"א (ח"ב רנח, א) יוסף הצדיק איהו שלימא דכלא איהו נטיל כלא בגין דכלא אתקן בגיני' כלא תאיב בתיאובתא בגיני' ות"ח בשעתא דיוסף הצדיק קיימא לאתקנא כלא כדין איהו נטיל כלא כו' וע"ד כתיב וצדיק יסוד עולם, ועל האי יסודא קאים כו' [ובפרשת פקודי בארבע פתחין כו'. עמש"ש]:
זהר א, דף מג ע"א ת"ל כל הני היכלין כו' וכלהו כגוונין דעינא מתדבקן דא עם דא. ר"ל כמו ג' גווני עינא שהן ג' גוונין דמתחויין כן הוא הג' היכלין אלו שהן גוונין דמתחזיין כמש"ל:
זהר א, דף מג ע"א כל מה דבגוייהו אינון בההוא חיזו כו'. ר"ל כל הנהורין וחיות ואופנים וגלגלים וסמכין ומשריין כלם שבג' היכלות הן ג' גוונין דלא מתחזיין אלא בסתימו בגלגולא דעינא וכמ"ש פרשת וארא שיש ג' גוונין דמתחזיין ויש ג' גוונין דלא מתחזיין אלא בסתימו דעינא שהן מתחזיין ע"י גוונין דמתחזיין ויש שאינו נראה כלל. והן ג' מדריגות חלוקים. מדריגות הנביאים שהן ראו באספקלריא שאינה מאירה והן ג' גוונים דמלכות שהן נה"י כנ"ל. ומדרגת האבות שראו בגוונין דלא מתחזיין ע"י גוונין דמתחזיין והן בחג"ת והוא בדרגא דז"א. ומדרגת משה רבינו ע"ה והוא דלא מתחזיין כלל והוא בבינה. וכן הן כאן ההיכלין עצמן ומה שבהיכלין כנ"ל. ונגד דלא אתחזיין כלל הוא הרוחין שבאלו ההיכלות:
זהר א, דף מג ע"א וז"ש וההוא מה דלא אתחזי בההוא גלגולא איהו ההוא רוחא דשלטא על כלא. וכן ההיכלין עצמן חלוקין במדרגתם ג' היכלין ראשונים הן ג' גוונין דמתחזיין והן נה"י שהן גוונין דמלכות. וג' היכלין האחרים הן גוונין דלא מתחזיין אלא בסתימו דעינא מגו גוונין דמתחזיין והן חג"ת שהן מדרגת האבות והן נגד ז"א כידוע. והיכל הז' נגד גוונין דלא אתחזיין כלל כמ"ש לקמן היכלא שביעאה דא לאו בי' דיוקנא ממש כלא איהו בסתימו גו רזין דרזין כו' והוא נגד בינה כידוע [והיא כוללת ג' היכלין כח"ב שהן אמש גם כן], ובה ג' גוונין דרבות משחא כנ"ל ואינן נראין כלל נבואתה דמשה. וכן באלו היכלין ג' הראשונים הן גם כן אלו ג' דרגין כמש"ל דהיכל הראשון באתגלייא. היכלא תניינא כו' דא לאו איהו באתגלייא הכי כו' בסתימו דעינא דכד מתגלגלא כו' ואמר לאו באתגלייא הכי לאתנצצא כאחרא ר"ל כהיכל הראשון שהוא באתגלייא. היכלא תליתאה כו' לית ליה גוון דאתחזי ביה כו' כנ"ל. והכל עולה למקום אחד שהן נגד ג' דרגין כחב"ד חג"ת נה"י כנ"ל. וז"ש ובגין כך קיימא דא בדא דרגין על דרגין ודרגין על דרגין כו':
זהר א, דף מג ע"ב ות"ח אלמלא כל אינון גוונין כו'. ר"ל אלמלא גוונין הנראין לא היו נראין גוונין המאירין שהן גוונין שאינן נראין רק בסתימו דעינא ולא היו נראין כלל אפילו בסתימו דעינא. ואלמלא גוונין המאירין הנ"ל לא אתיידע כלל ההוא דסתים דשלטא עלייהו שהן ג' דרגין הנ"ל. וכולן מרומזין בעינא ולכך נאמר על כל ענין השגה בין הנראין בין שאינן נראין כלם ויראו. וז"ש ויראו את אלהי ישראל שהן ג' דרגין בסתימו דעינא ולכן לא כתיב מה ראו, והן ג' היכלין של חג"ת שהן של אבהן ויעקב כלל האבות וזהו אלהי ישראל. ואמר "את אלהי ישראל" שלא השיגו באצילות אלא בנוקבא בדרגין הנ"ל שנק' "את" כמש"ל:
זהר א, דף מג ע"ב ותחת רגליו כו' הן ג' דרגין דמתגליין ולכן נאמר גוונין דלהון ובהן ג"כ ג' דרגין כנ"ל, וזהו כמעשה כו' שהוא באתגלייא וגם כן נמשל לדברים אשר בארץ לבנת הספיר שהוא גוונים דארץ דמתגליין וכעצם השמים לאו באתגליא ולכן לא נאמר כמראה השמים אלא כעצם השמים שהוא עצמו אינו גוון הנראה לבני אדם כידוע רק עצם פשוט וכמש"ל בהיכל ב' וקיימא בחוורתא כו' ונדמה לשמים. שג' דרגין הנ"ל הן מלכות ז"א ג"ר והן ארץ ושמים וזהר הרקיע דלעילא. ונגד ארץ אמר לבנת הספיר ונגד שמים עצם השמים, ונגד זהר הנ"ל אמר לטהר כלא בסתימו. וכן הן ו' היכלות גוונין הנראין ושאינן נראין וזהו ויראו כו' ונגד היכל השביעי הוא רוחא דשלטא עלייהו שהוא אינו נראה כלל וכלל והוא דרגא דמשה ולכן לא כתיב ביה ראיה כלל, וכל שראו הכל בנוק' שהן בהיכלות אלו. וכ"ה בהיכלות ומה שבתוכן ורוחא דשלטא עלייהו:
זהר א, דף מג ע"ב וז"ש לא אתדבק ההוא דסתים דשלטא עלייהו. רומז על הרוחא וכן להיכל הז' ולכל הנ"ל. והן ג' מיני אור בנר כמש"ל דף נ"א ע"א (ח"א נא, א) ת"ח בשלהובא דסלקא אית תרין נהורין, חד נהורא חוורא דנהיר וחד נהורא דאתאחיד בה אוכמא או תכלא. ההוא נהורא חוורא איהו לעילא כו' ותחותי' ההוא נהורא תכלא או אוכמא דאיהו כרסיא לההוא חוורא וההוא נהורא חוורא שארי עלוי' כו' וההוא נהורא אוכמא גוון תכלא דאיהו לתתא הוא כרסיא דיקר לההוא חוורא כו' והאי כרסיא תכלא אוכמא אתאחיד במלה אחרא לאסתלקא בהו מתתא וההוא אתער לי' לאתאחדא בנהורא חוורא ודא תכלא אוכמא לזמנין אתהדר סומקא וההוא נהורא חוורא דעלי' לא אשתני לעלמין דהא חוורא הוא תדיר אבל האי תכלא אשתני לגוונין אלין, לזמנין תכלא או אוכמא או סומקא. וכן בב' היכלין ראשונים אמר בהיכל השני וקיימא בחוורתא תדיר דלא אתערבו גווני באחרא ואיהו עצם דלא אשתני לעלמין. משא"כ בהיכל הראשון ששם ג' גוונין חוור וסומק ואתקשר בהו תכלת דרוחא ב' הדרניא"ל כמש"ש. ואמר שם ועל נהורא חוורא שריא לעילא נהורא סתימא דאקיף לי' ורזא עלאה הכא. והוא רומז לשלישי סתימאה הנ"ל. וכלא אשתכח בשלהובא דסליק כו'. וז"ס כשלהבת קשורה בגחלת שאמר בספר יצירה:
זהר א, דף מג ע"ב והענין כמ"ש בזוהר שם ת"ח מאן דבעי למנדע חכמתא דייחודא קדישא יסתכל בשלהובא דסלקא מגו גחלתא או מגו בוצינא דדליק דהא שלהובא לא סלקא אלא כד אתאחד במלה גסה כו' האי תכלא כו' אתאחיד בתרין סטרין אתאחיד לעילא בההוא נהורא חוורא אתאחיד לתתא כו' בההוא מלה דתחותוי דמתקנא בי' לאנהרא ולאתאחדא בי' ודא אכלא תדיר ושצי לההוא מלה דשווין לי' דהא בכל מה דאתדבק בי' לתתא ושרי' עלוי ההוא נהורא תכלא שצי ליה ואכיל ליה בגין דאורחוי הוא לשיצאה ולמהוי אכיל דהא בי' תלי שצו דכלא ומותא דכלא ובג"כ איהו אכיל כל מה דאתדבק ביה לתתא וההוא נהורא חוורא דשריא עלוי לא אכיל ולא שצי לעלמין ולא אשתני נהורי' וע"ד אמר משה כי ה' אלהיך אש אכלה הוא, אוכלה ודאי כו' ולא אלהינו בגין דמשה בההוא נהורא חוורא דלעילא הוה כו' ת"ח לית לן אתערותא לאתדלקא האי נהורא תכלא לאתאחדא בנהורא חוורא אלא על ידי ישראל דאינון מתדבקין בי' תחותוי כו':
זהר א, דף מג ע"ב והענין כנ"ל דנהורא תכלא לית לה סליקו אא"כ אחיד במלה גסה דתחותוי והוא לעילא ארץ החיים דאתאחדא בהיכלין. שהיכלין הן שלשה נהורין דאשא כנ"ל והארץ הוא הגחלת מלה גסה. ר"ל דבר גשמי כמו ארץ כ"ה ארץ החיים להיכלין. והוא מדורא שביעאה של המדורין שבה נשמות הצדיקים ולכן כל השעשוע בג"ע הוא בנשמות הצדיקים שמתתקן הנקודה בהו ואז אלביש חד צדיק קנאה כו'. והוא נהורא תכלא דמתאחיד בגחלת ואז נעשה כרסייא לנהורא חוורא וכל המדורין תתאין נכללין בההוא מדורא. וכן הוא בהיכלין שכד מתעטר היכלא שביעאה אז מתחברין כל שייפין עלאין דדכורא וכן הוא בארץ דלתתא הזה:
זהר א, דף מג ע"ב ולכן הכל הוא על ידי הצדיקים למטה שהן בארץ הזה במלה גסה וע"י מתחברין כל דרגין עלאין וההוא נהורא תכלא שריא עלייהו והוא שצי ואכיל ואכילה דילה הוא צלותין וקרבנין. וזהו סוד התפלה בכל יום וקרבנות בזמן שבהמ"ק קיים בסוד ותאכל האש את העולה, שהוא ההוא נהורא תכלא דשצי כלא והיא צריכה דבר לשיצאה ולאכלא. וזהו סוד לחמי לאשי. וזהו סוד שהעולם קיים על הקרבנות שאם אינה מוצאה דבר לאכל' אז ח"ו מכלה הכל והן ח"ו שונאי ישראל שהן מתדבקין תחותה כנ"ל. וכמו שהאדם צריך לאכילה ב"פ ביום, ואם לאו אז נשמתו שורפת את הגוף כידוע ביום התענית, וכמ"ש בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם כן את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, והן סוד לחם ובשר, חו"ג, בבקר ובערב. והוא אחד ושני שעולם חסד יבנה יום אחד ושני וזהו סוד האחד המיוחד שהוא חסד כידוע. וידוע שמדת החסד משפיע כל צרכו כמ"ש ומשביע לכל חי רצון ומדת הגבורה בצמצום ובמדה שהוא סוד קו המדה כידוע. וזהו סוד שאמרו בשר לאכול ולחם לשבוע מכאן כו'. ולכן מיום שפסקו הקרבנות אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו שאוכלת בכל יום ויום ודבר שאין עושה פירות אם אוכל ממנו בכל יום הקרן מתמעט והולך. וזהו סוד משחרב בהמ"ק מתמעטין והולכין ותקנו נגדן תפלות שחרית ומנחה בין הערבים, והוא מאכלין דשכינתא בגלותא כמ"ש ברע"מ נגד לחם ובשר כנ"ל, אברהם תקן תפלת שחרית ויצחק תקן תפלת מנחה. וזהו סוד שצריך לתפלה בכל יום ויום, וכל היום יכול לתקן, ועבר יומו בטל קרבנו כמו מי שאינו אוכל היום שאי אפשר לתקן למחר מה שחלש גופו באתמול אפילו אם יאכל כפלים, משא"כ באותו יום ולכן אינו נקרא תענית כל שלא שקעה עליו חמה שעדיין אינו ענוי שיכול לתקן וענוי הוא ענוי הנפש שיתחלש וכן כל שלא שקעה החמה יכול לתקן את תפלת שחרית:
זהר א, דף מג ע"ב ואברים ופדרים שקרבין כל הלילה הוא בסוד הזיווג בלילה כי ידוע כל זמן שמקבלת אינה משפעת ולכן אברים ופדרים קרבנין בלילה שהוא מאכל עבדים ושפחות כמ"ש ברע"מ ולכן הוא רשות והוא גם כן חלק לסט"א שירחקו מזיווג העליון שהן נהנין גם כן מתמצית מאכלות החיילות של מלך ולכן אינן מעכבין. וכן תפלת ערבית רשות ויעקב תקן שהוא מארי דביתא:
זהר א, דף מג ע"ב וזהו סוד באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי כו' שהוא סוד התפלות כמ"ש ברע"מ פ' ויקרא דף ג ע"ב (ח"ג ג, ב) ואח"כ אכלו רעים כו' אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחותי כו' שראשי נמלא טל כו' טלא דבדולחא להשפיע לחקל תפוחין קדישין כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"ב עי"ש, והוא תפלת ערבית וכן הקרא בקרבנות כמ"ש בפ' ויקרא (ח"ג ג, ב) והכל אחד. ואמר שם ברעיא מהימנא שהן ח"י ברכות שהן ו' דרגין מורי ובשמי יערי ודבשי ייני וחלבי שהן ג"ר וג"א. אכלו רעים שתו שכרו דודים הן י"ב ברכאן בי"ב שבטין. וענין אלכו ושתו כי הי"ב שבטין הן י"ב גבולין של עמודא דאמצעיתא, והן י"ב של הדעת דמתפשטין מבינה והן ו' קצוות דטפת החסדים ו' קצוות דטפות הגבורות וזהו אכלו ושתו. והוא דרגא דשביעי, יום השביעי, שבו י"ב חלות לחם הפנים על השלחן וזהו אכלו כו' שש שש המערכת, שתים מערכות, והן נגד ז' ימי השבוע. וזהו סוד י"ג נהרי אפרסמוני דכיא וי"ח של אפרסמוני דכיא, שהן י"ב של השביעי וששת ימים והן גם כן י"ג בחד דרגא דאיתוסף עלייהו כידועב בס"א והוא ברכת המינים והוא בכלל הי"ב וכ"ה גם כן בתפלת הערבית כמ"ש בתיקונים "פתחי לי' ביום א', אחותי ביום ב', רעיתי ביום ג', יונתי ביום ד', תמתי ביום ה', שראשי ביום ו', נמלא טל ביום ז', עי"ש בתיקונים. והן טפת החסדים. קווצותי רסיסי לילה טפת הגבורות כידוע בסוד גבורות גשמים. וזהו סוד שאומרים בימות החמה טל ובימות הגשמים גשם, שהן י"ב הנ"ל ו"ק של טפת חסדים, ו"ק של טפת הגבורות. ואמר רסיסי לילה שהן הגבורות בסוד לילה. רסיסי הן טפות דקות כי המיתוק של הגבורות להתפזר הרבה ולטחון דק כידוע בסוד הקטרת הדק הטיב הטיב הדק, דקה מן הדקה ביוה"כ, כי ביוה"כ הגבורות מתעוררין כידוע ה' גבורות שכנגדן ה' ענויין ולכן צריך דקה מן הדקה בסוד והכה הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקיעים בסוד המאור הגדול ומאור הקטן שבו מתמתקין הגבורות יותר כידוע והוא סוד הזיווג שהגבורות מתמתקין כמ"ש באדרא רבא ולכן אמר רסיסי לילה:
זהר א, דף מג ע"ב וכמו בשבת לחם משנה כן שני כבשים ותפלת מוסף ולכן עיקר הכבוד שבת בשחרית כידוע. ולכן אתקיימו ישראל תחותה כמש"ש ות"ח ואע"ג דאורחי' דהאי נהורא תכלא אוכמא לשיצאה כו' ישראל מתדבקן בי' תחותוי וקיימין בקיומא הה"ד ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כו' בההוא נהורא תכלא כו' וקיימי כו':
זהר א, דף מג ע"ב והוא כמו הנר כל זמן ששמן הרבה בנר אינו מזיק לנר ולא לפתילה, כשאין שמן אז מתקלקל הנר והפתילה נשרף. וכן הוא האדם שהגוף הוא הנר והנשמה שבתוכו הוא הפתילה והשמן ןה המעש"ט ולכן אמר שלמה "ושמן על ראשך אל יחסר" שא"ל תכלה כנ"ל, והכל בארץ שהוא מלה גסה דאתאחדא בי' הנהורא תכלא ולכן כאן בארץ צריך בכל יום לתוספת מעשים כנ"ל שצריך להרבות תמיד עצים חדשים על האש משא"כ בשמים ששם מתאחדין בנהורא חוורא שלכן אין תוספת מעשים שם וגם כן אינן מתעוררין ע"י. ולכן בארץ מתים שנהורא תכלא שלטא, מה שאין כן בשמים נהורא חוורא דלא אכיל כנ"ל. וזהו אילנא דמותא וזה אילנא דחיי. וזהו סוד עץ הדעת טוב ורע ועץ החיים, וצוה לו שלא ישקול עץ הדעת לבדו שבזמן שהוא לבדו אז מכלה הכל ומותא שריא ביה משא"כ בהיותו עם עץ החיים כמ"ש בזוהר. וזהו סוד ואתם הדבקים בה' אלהיכם תכלא וחוורא, ולפיכך חיים כו'. ובעוונתינו נתפרדה מעץ החיים ולא יתוקן זה עד לעתיד שאז בלע המות לנצח ואז וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים כו'. והן שני העצים אחד ליוסף דדכורא ואחד ליהודה דנוקבא כידוע. והאי ארץ אחידתה באור ע"י ראשיתא דנהורא כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ והוא ראשית חכמה שנקשר עם הארץ כמ"ש בראשית ב' בראשית, וז"ש נעוץ סופן בתחלתן כו' כשלהבת קשורה בגחלת וכלא הוא כגוונין הנ"ל אלמלא גוונא תכלא דנהורא דאתאחדא בגחלת לא אתחזי ההוא נהורא חוורא ואלמלא גוונא חוורא לא אתדבק ההוא דסתים כו':
זהר א, דף מג ע"ב כד אתכליל כלא כחדא כו' כדין כלא כו'. ר"ל כל ההיכלין דלתתא ורוחין ונהורין כלהו אתכליל ברוחא של היכלא תליתאה והוא לא קאים לאתיישבא אלא בהיכלא רביעאה. לכן כד אתכלל כו' לאתעטרא בהיכלא רביעאה כדין כלא חד כו':
זהר א, דף מג ע"ב הכא השתחואה כו'. שכאן הירכים וצריך לאתדבקא בארעא שמשם כל ההתעוררות כנ"ל, וכן ההיכלין הן בסוד ארעין לרקיעין עלאין כמ"ש לעיל ובהיכל הב' כריעה לאתדבקא ברכין שהן שם בארץ וכאן השתחואה שהוא פישוט ידים ורגלים כמ"ש בגמרא. וכאן הוא רק פישוט רגלים לבד שבהיכל ה"א הוא פרישו דידין כמש"ש:
זהר א, דף מג ע"ב היכלא רביעאה היכלא דא איהו משניא מכלהו. כמש"ל ולכן אמר לעיל בחי' שבהיכל הג' דיוקנהא כחיזו דכל כו' והוא נגד החי' רביעית שראה דניאל שאמר וארו חיוה רביעיא דחילה ואמתני ותקיפא יתירה והוא מדת הגבורה שהוא היכל הזה שנין די פרזל לה רברבין אכלה ומדקא כו' והכל ידוע שהוא בהיכל הזה וכמש"ל שד' חיות האלו הן נגד הד' היכלין ואמר שם והיא משניא מן כל חיותא די קדמה וז"ש דא איהו משניא מכלהו:
זהר א, דף מג ע"ב ארבע היכלין לדא כו' חד היכלא. ר"ל שבהיכל הזה יש ד' היכלין א' לפנים מחבירו וכלם נחשבין במנין היכלות להיכל אחד:
זהר א, דף מג ע"ב הכא איהו רוחא דאקרי זכות כו' בני עלמא. לפי שנגד היכל זה בסט"א היכלא דאיקרי 'חובה' כמ"ש בפרשת פקודי דף רס"ה ע"א היכלא רביעאה היכלא דא איהו דאיקרי חובה כו' (ע"ש עד) ואתקלו כחדא ביומא דר"ה כי גם את זה לעומת זה כו'. וז"ש ביומא דר"ה אתער יצחק שהוא ההיכל רביעי ומזל מאזנים בו עי"ש כל המאמר:
זהר א, דף מג ע"ב רוחא דא נטיל כלא. ר"ל כל שבהיכל הזה כמש"ל:
זהר א, דף מג ע"ב מני' נפקו שבעין נהורין. והן ע' סנהדרי גדולה שיושבין בלשכת הגזית בסוד צור ישראל שהוא אבן גזית וכנגדו בסט"א אבן מכשול כמש"ש עי"ש:
זהר א, דף מג ע"ב כלהו מנצצין" שמתפשטין ניצוצות מהן שהן ב"ד בכל ערי ישראל:
זהר א, דף מג ע"ב וכלהו כעגולא דלא מתפשטי כו' אחידין דא בדא. כמ"ש סנהדרין כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה כו':
זהר א, דף מג ע"ב כל זכוון כו' נהורין קיימין. ר"ל לפני הע' סנהדרין הנ"ל, ואלו הן שרש הסנהדרין שלכן הסנהדרין פותחין בזכות וכל עניינם היה לזכות כמ"ש ד"נ פותחין לזכות כו' מטין על פי אחד לזכות ועל פי שנים לחובה, מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה, הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה כו' ושאר דברים הנזכר שם. וכאן דנין דיני נפשות שלמטה חשיב ב"ד שדנין דיני ממונות כמ"ש למטה ולכן כל ב"ד ההורגת א' בשבוע נקראת חובלנית והוא שבע שנים שהן הז' היכלין האלו:
זהר א, דף מג ע"ב מכלהו נפקו תרין נהורין שקולין כחדא כו' תדירא. הן שני סופרי הדיינין כמ"ש ושני סופרי הדיינים עומדין לפניהן א' מימין וא' משמאל וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין. וז"ש שקולין כחדא ששניהם כלולין מרחמי ודינא לאפוקי דעת ר"י שאמר א' כותב דברי המזכין וא' כותב דברי המחייבין וכו' ואלו ב' הן הסופרים כמ"ש בפרשת פקודי:
זהר א, דף מג ע"ב ואמר "תדירא" שיש עוד ז' עיני ה' המשוטטים בכל הארץ אבל אלו קיימין תדירא. ואע"ג שהן עדים גם כן כמש"ל אינן צריכין לשוט כי רואין בעיני ה' כמש"ל:
זהר א, דף מג ע"ב לקבל אלין אינון כו' הני ד' היכלין. ר"ל שבעים שרי אומות שהם ע' שרים הסובבים את הכסא וכאן הוא סוד הכסא בשבעין נהורין ונקרא כסא המשפט כונן למשפט כסאו, כורסייא דדיינין בה כידוע, והן ע' קתדראין דכסא שדנין בהן וכמ"ש כורסייה שביבין דינור כו' דינא יתיב וספרין פתיחו כו'. וכל הענין הכל בהיכל הזה כמש"ל והן השרים מבחוץ להיכל הזה חוץ כל הד' היכלין:
זהר א, דף מג ע"ב שבעין נהורין ותרין נהורין כו' לגו לגו. ר"ל בפנים ההיכלות ואמר לגו לגו שהן באמצע ההיכל הזה בהיכל הפנימי מן הד' היכלות שהן בהיכל הזה כמ"ש בפרשת פקודי:
זהר א, דף מג ע"ב ורזא דא בטנך כו' בשושנים. שכאן הוא סוד הבטן כמ"ש למעלה וכאן מקום הפרץ שפרצו בה כמ"ש בב"מ וכאן גבורים עומדים בפרץ וכולם לא יכלו לעמוד שהוא סוד הצור כידוע ואפילו משה ע"ה לא יכול לעמוד כאן בסוד הסלע ובסוד נחש עלי צור, ולכן וינס משה מפניו. ועיין בסוד הצור ב"ח דף כ"ו ע"ב וע"ג וידוע שנחש הוא דרוע' שמאלא דסט"א כמ"ש בפרשת נח ועי"ש בדף ס"ד ע"א (ח"א סד, א) לבתר אמר לון כד סיהרא אתקריבת בשמשא כו' עי"ש ובדף ס"ו ע"א (ח"א סו, א) ר"י פתח המה מי מריבה כו' עי"ש, וכאן הוא מים כידוע ה"פ מים ביום השני, וזהו סוד מים אחרונים חובה, והוא בהיכל הרביעי דסט"א וכאן מים ראשונים בסוד והתקדשתם וכו' ועיין בפרשת בשלח דף ס"ד ע"א וע"ב (ח"ב סד, א) כל המאמר וכאן סודות גדולות ונוראות אשר אין רשות להעלות על הכתב. וזהו סוד נחש שבא על חוה ואמרו עץ שאכל אדה"ר חטה היה וזהו (בטנך) ערימת חטים וכאן הוא המאכל בבטן סוד לחם הפנים על השלחן שכאן הוא סוד השלחן כמ"ש שלחן בצפון וכמ"ש בפרשת פקודי דף רנ"ב ע"ב שהאריך שם, ונגדו בסט"א רוחא דמפתי לב"נ למיזל בתר עינוגין דהאי עלמא ואמר שם כיון דב"נ אתפתי אבתרי' כדין כלהו שטיין ואזלי כו'. בסוד שטו העם ולקטו ושט דאתמשך ונעשה שטן. וז"ש שם ואתמשכן אבתריה וכמה אינון אחרנין דקיימין תחותיה וכלהו מסאבי ליה בהאי עלמא ומסאבי ליה בההוא עלמא ואינון אקרון צואה רותחת דכתיב צא תאמר לו כו':
זהר א, דף מג ע"ב וזהו סוד שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו ד"ת כאילו אכלו מזבחי מתים שהוא בהיכל הזה כמ"ש בפר' תרומה אית שלחן ואית שלחן, ועי"ש דף קנ"ג וקנ"ד (ח"ב קנג, א) וזהו מזבחי מתים שהיכל רביעי בסטרא דקדושה נק' אלהים חיים אבל בסט"א לית תמן חיים. ואמר בפרשת פקודי בדף רס"ה (ח"ב רסה, א) אלין תרין סטרין זכות וחובה, חיים ומות כו' עי"ש. ואמר שם היכלא דא אתר דאקרי אלהים אחרים כו'. וז"ש שנאמר כי כל שלחנם מלא קיא צואה כו' ועי"ש כל המאמר, ובפרשת תרומה שם:
זהר א, דף מג ע"ב ואמר סוגה בשושנים לפי שיש עוד ב"פ ע"ב נהורין א' מסטרא דימינא ואחד מסטרא דשמאלא וע"ב קדמאי הן לפנים מהם כמ"ש בפרשת פקודי ואמר לעיל דף ב' ע"א מה שושנה כו' אית בה סומק וחוור אוף כנ"י אית בה דינא ורחמי כו' וזהו סוגה בשושנים ב"פ ע"ב נהורין הנ"ל ימינא ושמאלא:
זהר א, דף מג ע"ב לקמי נהורין אלין כו'. ר"ל לפני הע' הנ"ל:
זהר א, דף מג ע"ב תרין נהורין כו' אתרשים בהו ההוא עובדא כו'. כצ"ל. ור"ל בשבעה עיני ה' נרשמין כל המעשים שבעה"ז כל אותו המעשה דעביד בצורתו ודיוקנו באותו היום ואותו מקום וזה שמראין לו לאדם לפני מותו והן ז' גלדי עינא ז' טהירין דנפקין לגלאה אורחא דחייבין. והענין לפי שבעין רשום כל העולם וכל אשר בו וכל אשר עושה נרשם המקום באותו מקום שבעין, טוב או רע, והיכל הזה הוא יד כידוע כמ"ש ידך זו שמאל שנאמר אף ידי כו', וזהו וביד כל אדם יחתום ששם הוא יד של כל אדם כ"א בשורש נשמתו:
זהר א, דף מג ע"ב ואלין תרין נהורין חמאן כו'. ר"ל שאלו השנים עדים רואים בז' עיני ה' ומעידין לפני הע' סנהדרין והן דנין אותו:
זהר א, דף מג ע"ב והכא איהו אתר דזכותא. כנ"ל (כמ"ש בפרשת פקודי הנ"ל) כלהו מלאכין קדישין דממנן על זכוון דעלמא כלהו נטלי לאינון זכוון ואוקמי לון בהיכלא רביעאה כו' כנ"ל:
זהר א, דף מג ע"ב רוחא דא בי' אתרשימו כו' ולא אתעדון מתמן. ר"ל דבדכורא הוא תלת אתוין יה"ו בסוד אחסנתא דאו"א דירית כידוע, וכד מזדווג בנוקבא בהיכל ק"ק ושם כל היכלין דלתתא כלולין בו ומתדבקין כלם בדכורא בו"ק שלו ונדבק בהיכל הזה ג' אותיות אלו בשעת התדבקותן יחד ולא סלקין משם לעולם. ואמר למטה באמצעיתא דהיכלא דא הוא אתר מתקנא לקבלא רוחא דלעילא בגו רוחא דא. ושם נרשמין הג' אותיות האלו:
זהר א, דף מג ע"ב וז"ש באתר דבקותא דדכורא ונוקבא. [כי בבטן מתדבקין גוף זו"נ כי הבטן בולט על שטח הגוף וכמ"ש וצבתה בטנה ונפלה ירכה מקומות הדבוק, ר"ל ירכה אותו מקום וכמ"ש היא קבלתו על בטנה], ר"ל כאשר מזדווגין יחד נרשמין כאן ששמאלא הוא תחלת הקירוב כידוע בסוד שמאלו כו':
זהר א, דף מג ע"ב לבתר נפק חד כו' האי נהורא אפיק תלת אחרנין כו'. נגד ג' אותיות הנ"ל, וז"ש לבתר כו' ר"ל לבתר שנרשמין ג' אותיות הנ"ל שאתדבקותא דנוק' בשמאלא הוא בסוד תפלין של יד ואלו הג' אותיות הנ"ל הן כ"א אזכרות שבתפלין והן חיי מלך בסוד ג' מוחין שהן ג' אותיות אלו בג' חללי דגולגלתא כמ"ש בס"ד פ"ב עי"ש:
זהר א, דף מג ע"ב דאינון תלת בתי דינין כו'. נגד ג' בתי דינין שיושבין בירושלים, א' על פתח העזרה וא' כו':
זהר א, דף מג ע"ב דדיינין דינין אחרנין כו'. והן דיני ממונות שדנין בכאן בעותרא במסכנו וכן דיני מכות במרעין בשלימו כו':
זהר א, דף מג ע"ב חד היכלא לאינון כו' אחרנין. מפרש מה משמשין הד' היכלין ואמר שלשה החיצונים בהן הג' בתי דינים הנ"ל, ורביעי היכל הפנימי לע' נהורין קדמאין הנ"ל [ובפרשת פקודי היכלא רביעאה היכלא דא די קב"ה אשתמודע שולטניה כו'. עמש"ש]:
זהר א, דף מג ע"ב סלקא האי רוחא וכליל כל אינון דלתתא ואפיק כו'. ר"ל שכולל כל הרוחין וכל הנהורין והיכלין דלתתא אז מוציא חד חיותא וכמש"ל בכל הרוחין שבכל היכלין כד אתכלילן בכל מה דלתתא אז מוציא חד חיה ממנו:
זהר א, דף מג ע"ב חיותא קדישא מלהטא. שכאן הוא אש לוהט:
זהר א, דף מג ע"ב ועיינין לה כעינא אנשא. כמ"ש בחיה הד' שבדניאל שהוא בהיכל הזה כמש"ל ואלו עייני' כעיני אנשא כו' ור"ל העיינין לאשגחא על עובדין דעלמא שכאן הן מארי דעיינין שבעה עיני ה'. וז"ש לאשגחא כו':
זהר א, דף מג ע"ב באלף אלפין ורבוא רבבן כו'. ר"ל שכולם הן מארי דעיינין שכל בעלי היכל הזה הן מארי דעיינין כנ"ל ושיעור הזה כמ"ש נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי אלף אלפין ישמשוני' ורבוא רבבן קדמוהי כו' דינא יתיב כו'. וז"ש מאריהון דדינא:
זהר א, דף מג ע"ב כלהו נטלי פתקין ופתחין וסגרין כו'. שבעוד שהיכל פתוח עדיין לא אשלים דינא וכד סגרין אז אשלים דינא וכמש"ל רמ"ח ע"ב (ח"א רמח, ב) והאי ממנא על פתחא דא בגין לסגרא האי פתחא כו' עד דיתוב לגבי מאריה וכאן הוא סוד אטמון סגרון פסקון. אטמון סגרון שאוטם וסוגר השערים, ואוטם הוא יותר מסוגר. ופסקון הוא פסק הגז"ד והוא בסוד גבריאל שהוא בגבורה כידוע [ובפרשת פקודי וכד אתכלילן כלהו בי' כו'. עמש"ש]:
זהר א, דף מג ע"ב תחות האי חיותא כו' כחזור ושושן. ר"ל כפתור ופרח:
זהר א, דף מג ע"ב ושביבי דאשא סלקין. ר"ל מן הד' שרפים כד נטלין כמ"ש בפרשת פקודי:
זהר א, דף מג ע"ב ע"ב גלגלין. שיוצאין מן השביבין כמש"ש:
זהר א, דף מג ע"ב לכל חד כו'. ר"ל לכל א' מהשרפים ע"ב גלגלין כו':
זהר א, דף מג ע"ב אלף אלפין משמשין לההוא נהרא. כצ"ל (כ"מ בד"א). וכמ"ש אלף אלפין משמשין לנהר דינור כמש"ל:
זהר א, דף מג ע"ב מתמן נפקי כמה חיילין כד גלגלין נטלין כמה כו' בגו ההוא נורא. ר"ל משם יצאו כמה חיילין ור"ל מאותן הגלגלים כד נטלין:
זהר א, דף מג ע"ב ואמר כמה אינון ר"ל ששואל המספר של אותן החיילים ואמר רבוא רבבן כו' שעומדין בתוך הנהר דינור, ורצונו בזה לתרץ קושיית הגמרא כתוב א' אומר אלף אלפין כו' ואמר שקאי על נהר דינור לבד וכמ"ש בדניאל כרסייה והוא כאן בהיכל הזה כמש"ל כסא המשפט וכמש"ש דינא יתיב וספרין פתיחו כו', שכאן כל מעשיך בספר נכתבים וכאן בר"ה ג' ספרים נפתחין כמ"ש בפרשת פקודי דף רס"ה (ח"ב רסה, א) וע"ד ביומא דר"ה כד מתחברן תרין סטרין זכות כו' וג' ספרים הנ"ל הן לפני הג' פעמים ע"ב הנ"ל שהן א' לימינא וא' כו' כנ"ל, וד' סמכין של הכסא הן ד' שרפים הנ"ל. שביבין דינור. הן השביבין הנ"ל. גלגלוהי נור דליק. הן הע"ב גלגלים וכמ"ש בתיקונים דף ע"ב גלגלים לכורסיי'. נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי. נהר דינור הנ"ל. אלף אלפין ישמשוניה לנהר דינור. ורבו רבבן קדמוהי יקומון הן דקיימין בגו ההוא נורא ויוצאין מן הגלגלים:
זהר א, דף מג ע"ב תחות היכלא תניינא כו' ואתוקדון כלהו. כמ"ש בהיכל הב' כלהו כד נטלין מזדעזעין כו' ואוקדון לון בנורא והוא בנהר דינור כאן בהיכל הזה שמתקרבין לכאן לפי שהן משורש של כאן מן האש שיצאו מן שרפים גם כן כמש"ש, וכל המתקרב יותר על מדרגתו הוא נשרף כידוע בסוד שם קברו את העם המתאוים ועליהן נאמר זה ועליהן אמרו כל יום בורא הקב"ה כת של מלאכי השרת ואומרים שירה ובטלין שנאמר חדשים כו', והם החיילים האלו שנשרפים בנהר דינור ומתחדשין משם וזהו שבורא אותם מנהר דינור ולכן תיקנו כנה"ג המחדש בטובו כו' כאן בהיכל הד' כמש"ל והן המלאכים שנבראו ביום ב' שהוא נגד היכל הזה ולכן מתקרבין לשרשן וכמש"ל דף ח"י ע"ב (ח"א יח, ב) ורזא דא מצמיח חציר לבהמה כו' וחציר דא אינון מלאכין שליטן לפום שעתא דאתבריאו בשני וקיימין למיכלא דהאי בהמה בגין דאית אשא אכלא אשא. והוא נהר דינור ששורף את המלאכים הנ"ל שהן אשא מהשרפים וסד הבהמה ידוע:
זהר א, דף מג ע"ב כל אינון כו' בתלת אתוון. ר"ל שמכאן נותנין רשות לשלטאה למאן דאצטריך שהיכלא זה הוא היכלא דשלטנותא כנ"ל בפרשת פקודי:
זהר א, דף מג ע"ב ומהכא מעבירין כו' דנגיד ונפיק. ר"ל כשרוצין להעביר איזה ממונה משלטנותיה מעבירין אותו בנהר דינור כמ"ש בהרבה מקומות מעברין ליה בנורא דדליק:
זהר א, דף מג ע"ב כלא אתמסר כו' הכא והאי רוחא אתכליל בהו. כצ"ל. ור"ל לפי שאלו ג' אותיות כאן ונכללו ברוח הזה לפיכך הכל יוצא מהיכל הזה שאלו הג' אותיות הוא כלל הכל כידוע:
זהר א, דף מג ע"ב ההוא חיותא כו' דל"ל חושבנא. ר"ל אותן שיוצאין מההוא חיה לאפוקי אותן שיוצאין מן הגלגלים שמספרם כנ"ל וע"ז נאמר גם כן ולגדודיו אין מספר כנ"ל:
זהר א, דף מג ע"ב מהאי היכלא כו' דהא בההוא נהר עלאה דכל נהורין נגדין מיניה קיימא מלה. ר"ל וז"ש בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא שהוא בהיכל הזה אלא במזלא תליא והוא נהר עלאה בינה, דאתכלילת במזלא ומניה נגדין כל הנהורין וזהו מזלא נוזל. וז"ש דכל נהורין נגדין, ר"ל לשון מזל, וזהו לשון מזל בכל מקום. והוא מזלא עלאה שכולל י"ג תיקונין ומשתכחין בעלמא עלאה בינה וכן הוא ביסוד העליון שהוא גם כן נקרא מזלא ע"ש הנ"ל ואתרי' בבינה כידוע ובו גם כן י"ג תיקונין בסוד י"ג בריתות כידוע: