זהר א, דף מד ע"א באמצעיתא דהיכלא כו' סלקא בהו. ר"ל לקבל רוחא דדכורא והוא אתר אתדבקותא דדכורא בנוקבא והוא סוד תפלין של יד כמש"ל:
זהר א, דף מד ע"א תרין עשר פתחין כו' כל מריהון דגדפין כו'. כמ"ש כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים כו':
זהר א, דף מד ע"א לההוא חויא דרקיעא כו'. הוא התלי התנין הגדול שמושל על כל י"ב מזלות ובו כלולים והן נגד י"ב ממנן בי"ב פתחים הנ"ל, והוא התנין הגדול בי"ג יאורים כמ"ש בפרשת בא:
זהר א, דף מד ע"א כרוזין תבין וסתמין פתחין. כנ"ל בסוד הן יסגור על איש כו' ואמר לעיל וסגרין פתחין כו':
זהר א, דף מד ע"א לא סלקא רוחא ברוחא עד דכלהו רוחין תתאי כלהו חד רוח' בהאי רוחא וכלהו אתכלילן כו'. כצ"ל. ור"ל שהאי רוחא דסליק ברוחא דדכורא במקום הנ"ל שאמר לעיל ודא סלקא כו' לא סלקא האי רוחא ברוחא דדכורא עד דכלהו רוחין שבהיכלות כולם אתכלילן בחד רוחא ונכללים כולם כאחד ואז אתדבק האי רוחא ברוחא דדכורא במקום הנ"ל וכאן הוא אתדבקות הנוקבא בדכורא ולכן תפלין בשמאל שאין בכל היכלין התדבקות בדכורא רק כאן ולכן נרשמין כאן האותיות דדכורא ולא בשאר היכלין. ולכן הנוקבא נק' בית דין של מטה שמקבלת מבית דין של מעלה וכאן הוא ב"ד שלמטה וכל הנוקבא נקראת על שם ההיכל הזה צדק בסוד בצדק תשפוט כו' והכל לפי שהתדבקות הזכר וקבולו כאן. וז"ש בפרשת פקודי דכד אתוון אלין מתדבקין בהאי אתר דאתדבקותא דדכורא בנוקבא. ומלכות נקר' אדני בסוד שלטנות וכן מלכות הכל בהיכל הזה כמש"ל:
זהר א, דף מד ע"א ב"נ כד איהו כו'. בא לתרץ מ"ש לעיל שג' דברים לא אתמסרו כאן והלא הכל נידון כאן ולזה אמר הכא אתדן כו':
זהר א, דף מד ע"א זכאה חולקיה כו' וייעול ונפיק. ר"ל שעולה ומזיג את יקרא דמאריה ונפיק בשלם שלא יטעה ולפי שכאן מקום הפרץ לכן אמר כאן זה:
זהר א, דף מד ע"א הכא קידה באפין. כצ"ל. וכמ"ש קידה על אפים [שנאמר ויקוד אפים ארצה], ר"ל על החוטם שחוטם לבד נוגע בארץ ולכן הוא כבד לעשות וכאן הוא סוד הגבורות שהוא בחוטם וכן הריח בחוטם יוצא מדקין כמ"ש בספר יצירה פרק ה:
זהר א, דף מד ע"א אל אמונה כו'. שמשלם כפעלו ונקרא א'ל כנ"ל [ובפרשת פקודי תחות האי חיותא כו'. עמש"ש]:
זהר א, דף מד ע"א היכלא חמישאה כו' זהיר דאיהו רוחא דמזהיר כו'. שאור הוא בימין וכאן הוא עיקר וכל התתאין שנקראו אור הכל מקבלין מכאן ונק' היכל נצח הרוח זהריא"ל על שם שהוא מתקשר בימין, נעימות בימינך נצח (והנה נצח נקרא שחר וחסד נקרא בקר שהוא מאיר יותר משחר, לכן אמר בפ"ב היכלא דא היכל' דברקא וז"ש רז"ל אם הגיע הרואה אומר ברקאי), ולכן הוא נר כנ"ל:
זהר א, דף מד ע"א וז"ש נהיר לאינון תתאי. ר"ל לכל היכלות ורוחין תתאין שהוא האור שמאיר מסוף העולם עד סופו כידוע:
זהר א, דף מד ע"א רוחא דא כליל ופתח וסגיר כו'. ר"ל רוח שבהיכל הזה רוחא דמזהיר הנ"ל הוא כולל כל הרוחין וכל ההיכלות וכל אשר בהם בסוד יומא דכליל כלהו יומין והוא פתח וסגיר שהכל ברשותו:
זהר א, דף מד ע"א נהיר ונציץ לכל סטרין. לד' רוחות בד' גוונים כמש"ו:
זהר א, דף מד ע"א מנציצו דא נהיר חד נהורא כעין ארגוונא. ר"ל כמו ארגמן שהוא כולל ד' גוונים כמש"ו. וכאן הוא סוד הארגמן, וארגמ"ן הוא סוד הד' חיות שהן ד' גוונים כידוע, וא' דכליל אותם וכן הוא כאן כמש"ו:
זהר א, דף מד ע"א נהורא דא כליל כל גוונין דנהרין. והן ד' גוונין שהן כלל כל הגוונין. וז"ש נהורא חוורא כו':
זהר א, דף מד ע"א אתכלילן אלין באלין אתרקים חוור בסומק אוכם בירוק. שהוא סוד התמזגות מים באש ורוח בעפר שהן קצוות ההפוכים ובזה נתמזגו מזג גדול כנ"ל:
זהר א, דף מד ע"א לבתר חוור באוכם ואתעביד חד חיותא מרקמא ואתכליל כו'. שד' נהורין אתכללו אלו באלו והן חד נהורא ואח"כ אתרקים חוור כו' ומזה אתעביד החיותא והוא סוד יריעה חדא המרוקמת הנזכר בתוספתא פרשת יתרו ס"ח ע"ב (ח"ב סח, ב) קיימא חד מרקמא בההוא יריעה אתחפיא ההוא היכלא. בסוד עוטה אור כשלמה שנתעטף הקב"ב באור כו':
זהר א, דף מד ע"א דיוקנהא כדיוקנא דב"נ. דאתעביד מד' יסודין שהן ד' גוונין. וסדר התמזגות האדם הוא גם כן בסדר הנ"ל שנברא משמים וארץ ושמים נרכב מאש ומים והוא חוור בסומק, ואח"כ רוח בארץ והוא עפר מן האדמה, ואח"כ חוור באוכם ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה מים בעפר, ואח"כ וייצר כו' ואתכליל בי' ירוק וסומק ויפח באפיו נשמת חיים שהוא רוח ואש כידוע. וכן כל הרוחין הן מב' יסודות אלו כידוע וכמ"ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט:
זהר א, דף מד ע"א דכליל כל דיוקנין. ר"ל שבאדם נכללו בו כל החיות ובהמות כידוע, וכן רוח הזה כולל כל היכלות הראשונות ששם ד' חיות שבדניאל וכאן הוא מ"ש בדניאל אחרי הד' חיות הנ"ל וארו עם ענני שמיא כבר אנש את' הוא כו':
זהר א, דף מד ע"א מניה נפקו ד' סמכין דאינון חיון רברבן על אלין דלתתא. ר"ל אלו ד' חיות הן גדולות (כי כאן הוא אהבת חסד הנקרא גדול) על ד' חיות שבד' היכלין והן כוללין אותן ומן האדם יצאו אלו הד' חיות. נמצא שהאדם כולל הכל והוא בסוד שאמר באדרא רבא דף קל"ה (ח"ג קלה, א) תאנא בצ"ד עתיקא דעתיקין כו' וכלהו לא אתקיימו עד דרישא דעתיקא דעתיקין אתתקן כו', וזש"ש משום דאדם לא אתתקן מ"ט דתקונא דאדם בדיוקנא כליל כלא כו' כלהו באדם אתכלילן כו'. ואמר שם בדף קמ"ב (ח"ג קמב, א) ובגין כך בכלהו כתרים עד לא זמין תקונוי דמלכא עתיקא דעתיקין כו' ולא אתקיימו עד דנחית חסד עלאה ואתקיימו כו'. והוא סוד אדם. וז"ש ועד עתיק יומין מטה כו'. והוא סוד ימינא דסליק עד שם כמש"ל דף ט"ז ע"ב בסוד יהי אור דאשתאר מאויר ואמר שם ובהאי (כד) סליק כלא סלקין ואתאחדן ביה והוא מטי ואגניז באתר דא"ס כו' ואמר שם עאל ימינא בההוא כו' וסליק לעילא עד נקודה קדמאה כו' ע"ש וכלא אתבסמו באדם שכל הד' חיות אתכללו ביה:
זהר א, דף מד ע"א חד אופן אקרי דאינון תרין. כצ"ל. ור"ל שכל הד' סמכין נק' אופן אחד כמ"ש והנה אופן אחד בארץ כו'. ואיהו תרין כמ"ש כאשר יהיה אופן בתוך האופן כמש"ו:
זהר א, דף מד ע"א בגין דכד אתחזי האי כו' בתוך האופן. ר"ל כאשר נראה חיה אחד נראה אותו שכנגדו גם כן דבוקין ונכנסין זה בזה והן חוור וסומק, זה נגד זה, והן א'. ואח"כ נכנסין שנים האחרים זה בזה והן גם כן א'. נמצא שנים זה נגד זה מזרח ומערב א', וכן שנים שבצפון (ושבדרום) אחד והן בד' סטרין. נמצא ששני אלו בשנים אלו הן כמו אופן בתוך אופן, והן שני אופנים וד' ראשים, וכלם גוף אחד דבוקים אופן באופן:
זהר א, דף מד ע"א וכלהו אלין קשירין דא בדא כו'. ר"ל כל אלו הד' סמכין שהן ד' חיוון:
זהר א, דף מד ע"א כחיזו דחיוון עלאין דלא מתפרשין לעלמין. ר"ל כמו הד' החיות שבהיכל הרצון שהם ד' חיות שבכסא שהם לא מתפרשין לעלמין כמש"ל אלין אחידן דא בדא לד' סטרין כו':
זהר א, דף מד ע"א הא חיותא דארבע גוונין כו' לד' סטרין. ר"ל החיה הנ"ל ד' גוונין שבו גם כן אחידן זה בזה לד' רוחות העולם, גוון אחד לרוח אחד, אע"ג שנתמזגו בו כל הגוונין מכל מקום לכל צד נראה גוון אחד יותר:
זהר א, דף מד ע"א הכא כד נטלי חיותא דא נטיל לתרין סטרין. אמר הכא לאפוקי חיות שהן בהיכל הרצון שהם נוסעין לד' רוחות כמ"ש אל אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו כו', והליכתם הוא לעשות חסד או דין שהן ד' רוחות חסד ורחמים ודינא קשיא ודינא רפיא כידוע בסוד הד' רוחות וד' גוונים. וז"ש וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ואמרו להיכן הלך לכבוש את כל העולם כלו תחת נבוכדנצר כו', וזהו ההליכה, והיכל הרצון כולל הכל בסוד ת"ת. וד' חיות שבו הן ארבעה הנ"ל חסד ורחמים כו' כמ"ש בפרשת פקודי רנ"ד (ח"ב רנד, א) בסטרא דדרום קיימא חד נהורא כו' מסטרא דצפון כו' (הן ארבעה הנ"ל) עי"ש כל הענין. משא"כ כאן שהוא סטרא דימינא לכן אינו הולך אלא לב' סטרין שהן בסטרא דימינא, חסד ורחמים. [ובפרשת פקודי היכלא חמישאה כו'. עמש"ש]:
זהר א, דף מד ע"א האי רוחא דברקא אתכליל בתרין רוחין. ר"ל שממנו יוצא עוד רוח אחר עם חיילין כמו רוח הראשון כמש"ו:
זהר א, דף מד ע"א רוחא דא דברקא כו' אינון נהורין. זהו רוח הראשון עם כל חיילותיו:
זהר א, דף מד ע"א רוח אחרא אתנהיר כו' מלהטא. כמש"ו שהוא להט החרב כו' וזהו סוד אם שנותי ברק חרבי שהן ב' רוחין ברקא וחרב. (וז"ש רז"ל במסכת שבועות השבעתי כו' אם תעוררו את האהבה היינו היכל אהבה זה עד כו' שלא ימרדו באומות עד אם שנותי ברק חרבי שהוא בהיכל זה כנ"ל בפנים כבר אנש את' שהוא משיח):
זהר א, דף מד ע"א נהרין מיניה תרין נהורין דאינון ארבע. דוגמת ב' אופנים הנ"ל שהן ד' וזהו סוד שתים שהן ארבע:
זהר א, דף מד ע"א ואילין נהורין מתהפכין בגוונים. ר"ל שאינן עומדין בגווןן אחד אלא מתהפכין כל רגע:
זהר א, דף מד ע"א והכא איהו להט כו' שננא דחרבא. והוא בסוד חרב נוקמת נקם ברית שכאן סוד הברית כנ"ל וכאן חרבא דקב"ה וכאן הוא כללות שמאלא בימינא. ובהיכל זכות אתכללות ימינא בשמאלא כנ"ל בסוד הפתחים שפתח דרום ממונה זהריא"ל וכן ע"ב נהורין דסטר ימינא ושאר דברים שם וכאן התכללות יראה באהבה בסוד גורו לכם מפני חרב כו' למען תדעון שדין, ר"ל שתדעו כי כאן כנלל גם כן דין וכתיב שדון בסוד השוד כאן בסט"א כמש"ל. וזהו סוד שאמרו כל הקורא ק"ש על מטתו כאילו אוחז חרב של שני פיות בידו שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, והוא אלו ב' נהורין וז"ש שני פיות. והוא בק"ש שהוא בהיכל הזה כמש"ש ומאי משמע דבק"ש שנאמר יעלזו חסידים כו' והוא כאן דרגא דחסידים, וז"ש בת"ז דף ח' ע"א והאי איהו דאוקמוה מ"מ כל הקורא ק"ש על מטתו כו' אבל בק"ש דצלותא כו' וזכאה איהו מאן דשחיט ליה בההוא זמנא כו' בצלותא דאתמר בה וישכם אברהם בבקר שהוא בסוד ההיכל הזה כמש"ל אברהם נטיל כו' וכאן הוא סוד עץ הדעת טוב ורע, יצר טוב ויצר הרע (כי היכל זה הוא נגד הצואר ולב גויה ובלב ב' חללים טו"ר, יצ"ט ויצה"ר) בסוד אלו שני רוחין:
זהר א, דף מד ע"א וז"ש שם כ"ש מאן דלא חשש ליקר' לשחטא יצרי' ושנאי' דלית שנאי' לחוד אלא שנאי' דקב"ה כו'. וזהו סוד חטא אדה"ר כאן כנ"ל בסוד הברית וסוד ואיבה כנ"ל. ולכן הושם לפני ג"ע את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים והוא שעץ החיים הוא דכורא והוא שבק דכורא ונאחז בנוקבא בסוד אלהים סוד גדול ונורא נצטווה בשם וחטא בשם ונאחז כאן ביצ"ט ויצה"ר ונמשכה ערלה כאן בסט"א כאן וכאן הן הכרובים כמש"ל שכאן היא החי' אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה. וזהו בנהורין דסט' דימין. ובסטרא דשמאל ואת להט החרב המתהפכת כנ"ל, והכל לשמור את דרך עץ החיים שהוא בדכורא. והדרך הוא היכל הרצון ששם מתדבק בשמים ונשאר בנוק' ולכן הוא גם כן בדרך הזה כמ"ש למטה לזמנין נוקבי לזמנין דכורי לזמנין כו' וכן לא קיימי' בקיומא וצריך להתחדש בכל לילה בסוד החציר דאתברי בשני וכן צריך למות בשביל זה וכמ"ש למטה בענין הניצוצין והשתא אינון גוברין כו' ועד לא מסתיימי מתדעכי וההוא ניצוצא כו' וכ"ה באדם חדשים (לבקרים) כו'. ועיין בפרשת אמור דף ק"ז (ח"ג קז, א) בשעתא דקב"ה ברא לאדם ואוקיר ליה ביקירו עלאה כו' עד סוף כל המאמר ועיין היטב בכל תיבה שם שמתבאר הכל על הענין. ואמר שם רגלי' יורדות מות כו' סיפא דקרא שאול צעדיה יתמכו, והוא נגד היכל הזה בסט"א ולכן הכל יורדין לשאול אפילו צדיקים כידוע והוא בחטא אדה"ר בעטיו של נחש ועי"ש כל המאמר היטיב עד סופו:
זהר א, דף מד ע"א ואלין קיימי על היכלא דלתתא. ר"ל על היכל זכות שמכאן נטיל דינא:
זהר א, דף מד ע"א בגין דהאי להט כו' על רישייהו מלעילא. ר"ל כמ"ש לעולם יראה עצמו הדיין כאילו חרב כו' שנאמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים שהן ששים ושבעין כמ"ש שבעין קלדיטין כו'. ועיקר זה הענין על כל ששה היכלות שכ"א כלול מעשרה והן ששים גבורים ושם מפחד בלילות כמ"ש בפ' תרומה בסוד ולילה ללילה כו' ומטתו הוא ק"ק חדר המטות והוא שלשלמה מלכא דשלמא דיליה כמ"ש בפרשת פקודי לקמן וכולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה שכאן הוא המלחמה והוא בצלותא כמ"ש בתיקונים בסוד חרב ורומח נטל קירטא בידי' כו' מאן דקטיל ההוא חויא כו' יהבין ליה ברתא דמלכא דאיהי צלותא כו'. ואמרו מפחד בלילות מפחדה של גיהנם שדומה ללילה שהוא היכלין דסט"א נגד היכלות אלו שהן גיהנם כמ"ש בפרשת פקודי בהיכלא אחרא כו' בסט"א דאיהו גיהנם ועיין בפ' א"מ דף ס' (ח"ג ס, א) ר"ש פתח ואמר הנה מטתו כו' מאי מטתו דא כורסי יקרא דמלכא כו' עי"ש כל המאמר. ומש"ש אלף וחמש מאה מארי תריסין כו' הוא בסוד מפתחאן דשמא קדישא כללות האותיות:
זהר א, דף מד ע"א האי להט כו' ותרי משמאלא. ר"ל אלו נהורן שתים שהן ארבע אפיקו חד חיותא העומדת על ד' סמכין שנים מימין ושנים משמאל וכ"ז הוא כעין החי' והרוח הראשון בד' נהורין וחי' וד' סמכין רק שכאן לא קיימי בקיומייהו בשביל שהן מלהט החרב המתהפכת כנ"ל והוא כ"ז בסט' דשמאלא דהאי היכלא והוא בסט' דנוקבא שהיא שמאלא, וזהו סוד אור וחשך דיום ראשון כמ"ש דף כ"ב וכ"ג [כד מטא לעלמא דפרודא] והוא בהיכל הרצון ומשם יפרד [אמר אומנא למארי בניינא נעשה אדם בצלמינו כדמותינו] והוא מסט' דהיכל זה שכאן הוא כדיוקנא דב"נ וזהו בצלמינו כדמותינו שהוא זכר ונקיבה כמ"ש בפרשת שמיני דף ל"ה ע"ב (ח"ג לה, ב) צלם בדכורא ודמות בנוקבא, והוא מסטרא דב' רוחין אלו [אמר מארי בניינא כו' אלא אמא עלאה הוי ליה חד כנוי דסליק לחושבן אלהים] והוא סוד עץ הדעת טו"ר דבזה הן דרגין קדישין ולא קדישין. וז"ש [וההוא כינוי הוא אור וחשך] והוא סטרא דתרין רוחין הנ"ל. [ובגין ההוא חשך כו' והאי אור הוא דברא קב"ה ביום ראשון דגניז לצדיקייא] והוא דנטיר גנזין דמאריה כנ"ל [וההוא חשך דאתברי ביומא קדמאה לרשעייא] והוא סטרא דשמאלא כמ"ש בפרשת פקודי אלין מתערי דינא בשליחותא כו' והן יצ"ט ויצה"ר באדם שיושבין באדם דוגמת ב' רוחין כלילין כחדא. ואמר לקמן ודא הוא רזא דכתיב שני שדיך כו' והן במקום שדים בין מפתחי הלב, לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. וז"ש שם בגין דאיהו בן כסיל שהוא החשך כמש"ש ובגין ההוא חשך דהוה עתיד למחטי כו'. וז"ש לקמן וכד תרין רוחין מתפשטין דא בדא בחביבותא כדין אתהדר האי היכלא ואיקרי היכל אהבה כו'. והוא כד אתכללן יצה"ר ביצ"ט באהבת ה' אז נקרא אהבה וכמ"ש ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך ביצ"ט ויצה"ר. ואמר בפרשת תרומה לאכללא יצ"ט ביצה"ר. ואמר בפרשת בראשית שם דף כ"ג (ח"א כג, א) דעתיד למחטי קמך באתתא דיליה דאיהי חשך דאור איהו דכורא וחשך נוקבא שמאלא חשך דבריאה כו' ואמר בתיקונים דף קל"א ע"ב (ח"תיקוני זהר קלא, ב) ואתעביד אילנא דעץ הדעת טו"ר נוקב' אית לי' דאתקריאת להט החרב המתהפכת כו' והכי מתהפכי דכורא לנוקבא נוקבא לדכורא כו' והכי אינון מתהפכין דרגין מדינא לרחמי וכו' עי"ש ועבפ"ב שם כל המאמר ותבין היטב זה:
זהר א, דף מד ע"א כד רוחא דחיותא האי עאל באלין כו' עירין קדישין. ר"ל כד רוחא דחיותא הנ"ל דלסטר שמאלא שע"ג ד' עאל באלין ד' שתחתיה שאז יוצאין מהם ניצוצות כמו בכל החיות שבכל היכלין כנ"ל יוצאין כאן ב' ניצוצין מלהטין שהן מסטרא דלהט ויוצאין חוץ להיכל ומתהפכין כמש"ו והן ד' גוונין נוקבי גוברי רוחין עירין, וכמ"ש לקמן בגין דההוא נציצא כליל מכולא כליל מד' גוונין והן ד' גוונין הנ"ל חוור וסומק ירוק ואוכם, ירוק ואוכם הם גוברין ונוקבין, חוור וסומק הן רוחין ועירין. שרוחא הוא מסטרא דימינא מסטרא דאוירא כידוע ועירין מסטרא דשמאלא כמ"ש בגזירת עירין פתגמא וכמש"ש בפרשת פקודי דף רנ"ז ע"א (ח"ב רנז, א):
זהר א, דף מד ע"א מ"ט בגין דכד אתכליל האי חיותא בחיותא קדמאה. ר"ל האי חיותא דסטרא דשמאלא, בחיותא קדמאה זוהר הנ"ל דמסטר ימינא:
זהר א, דף מד ע"א מגו תקיפו דאתכלילן דא בדא. שהן דכורא ונוקבא כנ"ל והן שני נגדיים וכלילותן חזק כמ"ש לעיל בכלילות אש ומים וז"ס זיווג זכר ונקבה שהן אש ומים וזיווגן במקום הידוע יותר משאר מקום כי האי אמה אתכליל בחסד דכליל בחמש חסדים ואשתקע ערייתא בגבורה דכליל כו' ואתבסם דא בדא כמ"ש באדרא רבא דף רמ"ב ע"א:
זהר א, דף מד ע"א נפקא חד ניצוצא מלהטא תדיר דלא אתדעיך לעלמין. משום שיצא משני סטרין מסטרא דלהט לכן הוא מלהטא ומסטרא דימינא הוא תדיר דלא אתדעך לעלמין דכל מסטרא דימינא הוא בקיומא תדיר כידוע משא"כ בסטרא דשמאלא כנ"ל:
זהר א, דף מד ע"א ושאיט ואזיל אבתרייהו דאינון כו' מתדעכי. שהן מסטרא דשמאלא: