זהר א, דף מד ע"ב וההוא ניצוצא בטש בהו ונהיר לון כו' ואתהדרן כמלקדמין. ר"ל לגוון אחרא רוחין או עירין כנ"ל. והענין כי הניצוצא הוא ממינם מסטרא דשמאלא גם כן, לכן נהיר לון ומתחדשין ולפי שהוא גם כן מסטרא דימינא לכן מתחדשין ממנו שהוא סטרא דחיים:
זהר א, דף מד ע"ב בגין דההוא ניצוצא כו' לכל הני גווני. ר"ל שהניצוצא הוא מחיותא קדמאה מסטרא דימינא ששם כליל כל גוונין כמש"ל לכן מתהפכין לגוונין אלו. וענין אתדעכות' הוא לפי שהן מסטרא דשמאלא דלית ליה קיומא תדיר כמ"ש באדרא זוטא בסוד עלמין קדמאין דמיתו בדף רצ"ב ע"ב (ח"ג רצב, ב) עד לא אברי עלמא לא הוו משגיחין אנפין באנפין ובג"כ עלמין קדמאין אתחרבו ועלמין קדמאין בלא תקונא אתעבידו וההוא דלא הוי בתקונא אקרי זיקין ניצוצין כהאי אומנא מרצפא כד אכתש במאנא דפרזלא אפיק זיקין לכל עיבר ואינון זיקין דנפקין נפקין ולהטין ונהירין ודעכין לאלתר ואלין אקרון עלמין קדמאי ובג"כ אתחרבו ולא אתקיימו עד כו' וע"ד הא תנינן במתניתא דילן דניצוצא אפיק זיקין בזיקין לתלת מאה ועשרין עיבר ואינון זיקין עלמין קדמאין אקרון ומיתו לאלתר לבתר נפיק אומנא לאומנתי' ואתתקן בדבר ונוק' והני זיקין אתדעכו ומיתו מבוצינא דקרדינותא נפיק ניצוצא פטישא תקיפא דבטש ואפיק זיקין עלמין קדמאי ומתדכי באוירא דכיא כו':
זהר א, דף מד ע"ב וכל הענין דשם הוא גם כן כאן שמקודם עד שלא נתחברו הני שני רוחין נפקי ניצוצין מסטרא דשמאלא זיקין ומיתו שהן בסטר' דנוקבא לבד כמו העלמין קדמאין דנפקו בסטרא דנוקבא כמ"ש באדרא רבא ואח"כ שנתקן בדכר ונוקבא שהן ב' רוחין ונפיק ניצוצא תקיפא דבטש ואפיק כו'. כן כאן מתקיפו דאתכללותם נפיק ההוא ניצוצא מלהטא ובטש כו' ומתחדשין כו'. וזהו סוד שמחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כי אלו ב' ניצוצין הן דו"נ, שמים וארץ, ז' מלכין מדכורא מיתו ונוקבא אתבטלת עד דניצוצא מחדש אותם וכמ"ש בפרשת תרומה בדכר ונוקבא דאתבריאו ביום שני שענינים גם כן כמו כאן הן בב' ימים הראשונים שהיו בלתי תיקון עד יום הג' וכמש"ש דף קמ"ד דתנינן מאן דחזי ענבין בחלמי' אי חוורין אינון טבין, אוכמן בזמנין טבין כו' אכלי לאינון אוכמין מובטח לו שהוא בן העוה"ב אלא תנינן אילנא דאכל אדה"ר ענבין הוו דכתיב ענבימו ענבי ראש ואלין ענבין אוכמין בגין דאית ענבין אוכמין ואית ענבין חוורין, חוורין טבין דהא מסטרא דחיין אינון, אוכמין צריכי רחמי דהא מסטרא דמותא אינון בזמני' טבין מ"ט בגין דבזמנא דחוורא שלטן כלא אתבסם דהא בההוא זמנא כלא אצטריך לתקונא וכלא תקונא חדא אוכמא וחוורא ובזמנא כו' אי נחש גרם מותא לאדם לתתא לעילא אמאי כו' ת"ח והכי אוליפנא כל מה דעביד קב"ה עילא ותתא ברזא דדכר ונוקבא איהו וכמה דרגין אינון לעילא דשניין אלין מאלין מדרגא עד דרגא רזא דאדם ואינון דרגין דאינון זינא חדא עביד לון קב"ה דיוקנא דחד גופא עד דסלקין ברזא דאדם ותנינן ביומא תניינא לעובדא דבראשית דאתברי ביה גיהנם אתעביד חד גופא רזא דאדם ואינון שייפין ממנן דמקרבן לאשא ומתין ומתהדרין כמלקדמין ודא בגין דאינון אתקריבו לגבי האי חוויא ואיהו אדם דאתפת' גו משכנא כו' ובכל אתר אדם דכר ונוקבא איהו כו' ונוקבא דההוא אדם כדקאמר מיתת ודכורא מית וסלקין כמלקדמין כו':
זהר א, דף מד ע"ב והן שבהיכל השני כמש"ל תחות היכלא תניינא נפקי חיילין כו' ואתוקדן כו'. וכן כאן הוא דו"נ והן שמים וארץ שביום הראשון ואח"כ והארץ היתה תוהו כו' שמתין דכורא מית שהוא מלכין קדמאין ונוקבא אתבטלת והן ב' ניצוצין הנ"ל, ואח"כ אתתקן בדכר ונוקבא אלו ב' הרוחין ויאמר אלהים יהי אור כו' שהן דכר ונוקבא כמ"ש בספרא דצניעותא (ח"ב קעו, ב), ונפיק ההיא ניצוצא ומתחדשין ואתבסמו. וזהו המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית שכל הנאמר בפרשת בראשית הקב"ה מחדש בכל יום תמיד. ועיין בפרשת פקודי דף רס"ח (ח"ב רסח, א) ומהנהו נפקן כל אינון זיקין נציצין דמתדעכי לאלתר להטי ומתדעכי. ושם ענבים שסחטה חוה כמ"ש שם היכלא שביעאה כו' ע"ש וכ"ז יוצאין בהיכל הב' ששם יין טוב בסטרא דקדושה ויין אחר כמ"ש שם דף רמ"ו ע"ב והאי אקרי כו' כמה דתנינן אית יין ואית יין כו' יין לטב דכתיב ויין ישמח לבב אנוש כו'. והוא אותו האנוש כחציר ימיו שהוא בזה ההיכל מצמיח חציר לבהמה ושם היין טוב דמנטרא ולכן החיים שם כמ"ש שם. ובסט"א נגדו כוס התרעלה ג' טפין דמותא נחש והן סוד הענבים ענבי ראש אשכלות מרורות טפין דמרה חמת תנינים יינם וראש פתנים. ובזמנין טבין הוא כד אתחבר ב' רוחין דו"נ וכאן הוא חטא דאה"ר בעץ הדעת כנ"ל בסוד להט החרב כו':
זהר א, דף מד ע"ב וזהו סוד מ"ש בספרא דצניעותא ואתחרב כלא בתריסר שעתא. הוא בשנים עשר שעות של הנוקבא שהיא אתבטלא והוא בשנים עשר שעות הלילה. ויאמר אלהים יהי אור כו' בבקר מתחדשין בסוד חדשים לבקרים (באו) כידוע. ולכן אומרין בשחרית בברכות יוצא אור המחדש בטובו כו' כאמור לעושה אורים כו' וכמש"ל במדורין בדף מ"ם וכד אתא צפרא כלהו מתחדשין כו' [ובפרשת פקודי מהכא נפקו אינון נהורין דאקרון להט החרב כו'. עמש"ש]:
זהר א, דף מד ע"ב רוחא דא אתכליל ברוחא אחרא כדקאמרן. ר"ל רוח מלהטא ברוח זהר:
זהר א, דף מד ע"ב ואתחזון תרין כו'. ר"ל לא כמו בהיכלות קדמאין שבהן שני רוחין נכללין ואין נראין רק אחד כמו לבנה בספיר אבל כאן נכללין בא' ונראין שנים והן שני שדים כמש"ו:
זהר א, דף מד ע"ב כד אתפשט רוחא ברוחא כו' מכלהו תתאי דא הוא רזא דכתיב כו'. ר"ל "שני שדיך" הן הב' נהורין דנפקין מחיותא קדמאה כמ"ש בפרשת פקודי. "כשני עפרים" הן ב' רוחין האלו שהן תאומים וזהו "תאומי צביה" כנ"ל, ואמר "הרועים בשושנים" שהן רועים ומפרנסין להיכל זכות כמש"ש אלין אקרי שדי ואל דלתתא מתחברין כו' והאי אל נטיל מאתר דא כו' ושם הן "סוגה בשושנים" ובהן זן את העולם כנ"ל דשמאלא נטיל מימינא וזן את העולם והשושנים כלילן בחו"ג כנ"ל לכן הן מקבלין מאלו ב' רוחין וזהו "הרועים בשושנים" בשושנים רועה את העולם:
זהר א, דף מד ע"ב וכד תרין רוחין כו' היכל אהבה. שמקודם נקרא היכל ברקא:
זהר א, דף מד ע"ב היכלא דא קאים תדיר בקיומא. שכל סטרא דימינא קאים תדיר בקיומא כמש"ל וכן עבודה שהיא מאהבה קאים בקיומא שהוא בטוח שהתאוה לא תנצחנו כי החשוק מאהבת חשוקתו אינו פונה לדבר אחר ואינו מניח חשוקתו בכל הון דעלמא וכמ"ש למטה הכא כתיב אם יתן איש את כל הון ביתו כו':
זהר א, דף מד ע"ב אתגניז ברזא דרזין כו'. שכאן הוא סוד הייחוד שמע ישראל שכאן מתדבק בקב"ה וכאן רזא דרמ"ח שייפין דק"ש לפי שכאן הוא רזא דאדם כנ"ל:
זהר א, דף מד ע"ב והכא כתיב שם אתן כו'. שכאן הייחוד ואהבה. וכאן הוא סוד הכרם וז"ש נשכימה לכרמים כו' שם אתן את דודי לך:
זהר א, דף מד ע"ב לבתר כד נהרין. ר"ל שמתיישבין כחדא ויוצאין מהן נהורין:
זהר א, דף מד ע"ב נפקי כמה כו' מנהון אקרון דודאים כו'. שהן בסוד האהבה וכמ"ש תני נא לי מדודאי בנך, וכמ"ש בפר' ויצא דף קנ"ו ע"ב ובסתרי תורה ותאמר רחל אל לאה כו' עי"ש וכן שם ע"א. וכאן הן השני הכרובים כנ"ל שהן שני השדים דנפקין מזהר וע"ש ע"א בסתרי תורה וילך ראובן כו' וז"ש הדודאים נתנו כו' דודי צפנתי לך כאן הוא נק' דודי כנ"ל:
זהר א, דף מד ע"ב מנהון גפנים כו'. כנ"ל נשכימה לכרמים נראה אפ פרחה הגפן הנצו הרמונים שם אתן כו' והן אלו שיוצאים כד אתחברון ונהרין שני רוחין כחדא ואתכלילן מכלהו תתאין שאז נקרא היכל אהבה כנ"ל וזהו נראה אם כו' שם אתן כו' [ובפרשת פקודי בהיכלא דא אית תרין ממנן כו'. עמש"ש]:
זהר א, דף מד ע"ב הכא כתיב כו'. כנ"ל:
זהר א, דף מד ע"ב הכא השתחוואה כו'. ר"ל שכאן הוא מקום הידים ולכן כאן פרישו דידין ור"ל כאן נגמר השתחוואה פישוט ידים ורגלים בקו ימין נצח וחסד:
זהר א, דף מד ע"ב היכלא שתיתאה כו' חוט השני כו'. דכאן סוד הפה כמ"ש בח"ב קכ"ג ע"א (ח"ב קכג, א) מאי פומא אלא דעת גניז בפומא דמלכא דאקרי תפארת פשיטותא דכל גוונין אתאחדן בי' כו' כדין אקרי פה ה' וכאן כל גוונים אתאחדן ברזא דד' חיות וכאן סוד השני ובהיכל אהבה סוד הארגמן כנ"ל ע"א היכלא דא כו' כעין ארגוונא נהורא דא כליל כל גוונין דנהרין כו' ובהיכל זכות סוד השש בסוד איש לבוש בדים, ובהיכל עצם השמים תכלת כמש"ש וז"ש בח"ב דף קל"ט ע"א (ח"ב קלט, א) וארגמן דא כנופיא דכלילא כל גוונין כחדא ותולעת שני כתיב שנים דכתיב כי כל ביתה לבוש שנים אלא האי איהו גוון דאקרי שני דנטיל כל גוונין בי' וכלא איהו חד שני ושנים שנים כד כלהו כלילן בי' כחדא שני דנפיק מכרסייא עלאה דשלטא על תכלת מסט' דימינא ודא איהו אפטרופסא דכתיב בי' מיכאל שרכם תולעת דחילי' בפומי' כתולעת דמתבר כלא ועקר כלא והכל כאן דכאן נטיל כל גוונין וכאן פומא וכאן הוא מיכאל דכליל כל הד' חיות ולכן אע"ג שהוא ימינא מכל מקום הוא שני בכל גוונין:
זהר א, דף מד ע"ב ואמר שם שש הוא שמאלא ואמר שם ושש בוצא איהו כו' ודא איהו דכתיב וגויתו כתרשיש. וז"ש בפר' שלח לך דף קס"ג ע"ב (ח"ג קסג, ב) ואפיק מני' גוון תכלת ואיהי נטלת גוון דא ותקינת לי' ואתחפיא לבר בהאי גוון לאו דהאי גוון לבושא דילה דהא שש וארגמן לבושה אבל חופאה דלבר האי גוון הוא כו' ור"ל דלבוש הוא בגוף לבד והוא באלו ב' היכלות זכות ואהבה שהן כל הגוף כנ"ל אבל תכלת הוא לבר מגופא ברגלין ושם הוא חופאה לחפיי' את הרגלין ואין נקרא לבוש' כידוע, ולכן לא אמר גם כן שנים כי בראש אין לבוש כידוע רק ביתה לבוש שנים בסוד ותתן טרף לביתה כו'. והן י"ב נהורין עלאין דכאן דכלילין במיכאל כנ"ל וכן כל נשמתין דנפקין מההוא מוצא פי ה' כמש"ל שהן בני היכלא דמלכא:
זהר א, דף מד ע"ב ובסט"א נגד ההיכל הזה שם צלמות כמש"ל רס"ו ע"ב (ח"ב רסו, ב) ושם תשלג בצלמון דין הרשעים בשלג כמ"ש רס"ז ע"א. והוא היפוך משני בסוד אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו והוא בסוד דיקנא דע"ק חוורא כתלגא כמ"ש באדרא רבא דף ק"ל ע"ב דיקנא כו' חוורא כתלגא כו' והוא מ"ש ולבושיה כתלג חוור והוא בסוד הפה דעתיקא קדישא כמ"ש דף קל"ד תקונא דתריסר כו' דתאנא מהאי פומא קדישא עלאה ק"ק נשבא רוחא מאי רוחא רוחא דאיתרק ביה דמתלבש בי' ז"א ומהאי רוחא מתלבשין כל אינון דלתתא כו' ודא הוא תקונא עלאה דתריסר דמכאן אשתלשלו י"ב תחומין לעילא וי"ב תחומין לתתא וי"ב תחומין לי"ב שבטי אבהתא הה"ד אשר נשבעת לאבותינו וכן לתתא כאן הן י"ב תחומין, י"ב בקר הנ"ל, שכולן לבוש שנים ולתתא הוא תיקון הי"ב וחטאה. וזהו אם יהיו חטאיכם כו' אם יאדימו כתולע כצמר. ילבינו הוא שערות דרישא ועמר נקי שהן ב' תיקונין דעתיקא קדישא שהן שורשי הדינים והקליפות דיקנא שורשי הקליפות ושער רישא שורשי הדינין שהן עמר נקי ותלג חוור כידוע. וידוע שאין הדינין והסט"א מתמתקין אלא בשרשם והסיגין מתפשטין למטה בסוד בהרת ושאת שהן שלג וצמר לבן ותולע הוא בז"א בפומא בסוד תולע ותולעת, וז"ש לא תירא לביתה משלג, ר"ל כל בני היכלא דמלכא משלג בסט"א נגד היכל זה כנ"ל כי כל ביתה לבוש שנים וכאן הוא סוד ביתה שכאן הוא משכנא כמ"ש לקמן בסוד יתדות המשכן וכמ"ש בפרשת פקודי דף רל"ח ע"א ויביאו את המשכן אל משה כתיב כו' ויביאו את המשכן אלין ארבע חיוון כד סלקין כדקאמרן ויביאו את המשכן אלין כל שייפי גופא כו' לאתאחדא דכר ונוקבא כחדא כו' רזא דכל אינון דקשרי יחודא כו' עד דאתיין לה לגבי' משה כו' מאתר דמשה שריא בי' כו' אל משה דאיהו מארי דביתא לאחזאה תקונא דביתא כו' וע"ד ויביאו את המשכן כו':
זהר א, דף מד ע"ב והוא הכל בהיכל זה שכאן אתדבקותא במשה וכאן מתתקנין דו"נ בכל שייפין וכל אינון דקשרין ויחדין יחודא הן ביתה שלהן ותתן טרף לביתה טרף ממרחק ממרחק תביא לחמה כידוע:
זהר א, דף מד ע"ב רזא דכתיב כחוט כו'. שכאן הוא סוד החוט ברזא דכתיב את תקות חוט השני תקשרי בחלון וכמ"ש שהיא בקשה סימנא דמשה אות אמת וא"ו בעלמא דדכורא שהוא נגד היכל זה כמ"ש למטה האי הוא היכלא דמשה כו' והן אמרו שמשא אתכנש וסיהרא שלטא שהוא עלמא דנוקבא והוא היכל הזה שבפומא הוא גנוז בוצינא קו המדה כנ"ל וזהו תקות כו':
זהר א, דף מד ע"ב האי היכלא אקרי היכל הרצון כו'. שכאן מתגלה רצון העליון טורנא בסימא יאה דאיגניז גו בוצינא ובוצינא גניז בפומא למכסיא פתחא כמ"ש בספרא דצניעותא פ"ב ובפרשת משפטים כנ"ל ומתגליא בדיקנא חסד עלאה כמ"ש באדרא זוטא ושם שורש הפה כנ"ל וברוחא דפומא אתרחיצו בי' לאתלבשא אבהתא שלכן בהיכל וא"ו של ג"ע קיימין בי' האבות ותריסר שבטים כו' שהן י"ב נהורין כנ"ל וזש"ש וכמה דאית היכלא לתתא בגנתא דעדן ה"נ לעילא אית היכלין מתקנין דאינון רזא דמהימנותא שהן זה נגד זה וכמדרגתו בקשורא דהיכלין דמהימנותא כן מדרגתו בהיכלין דג"ע:
זהר א, דף מד ע"ב לאתדבקא ביה בנשיקה ברחימותא כו'. שכאן הוא סוד הנשיקה ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין הוא וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים בבוצינא דקרדוניתא והן ה' מוצאות הפה בסוד מנצפ"ך שהן י"ב קשרים עם ששים גבורים דכ"ב אתוון הן ע"ב שהן א"ב ותשר"ק וכ"ח דנקודי שהן תחת הארגמ"ן שבעין דודין דסחרין לכרסיא והכל בסוד הבוצינא ואח"כ בסוד הרעותא דאתכליל בבוצינא והוא הרצון:
זהר א, דף מד ע"ב לריח שמניך טובים בסוד השמן כידוע בסוד שמן ויין שמן בסוד הרצון ע"כ עלמות אהבוך שהן היכלין תתאין שכאן כל רוחין תתאין דהיכלין תתאין (רהיטין) אבתרי' לאתדבקא בנשיקו ברחימותא וזהו אהבוך וכן בנשיקה מגודל אהבה כל הרוחין שבכל אברים נמשכין אחרי רוח הפה בדביקותא אחריו וכן ביוסף הצדיק רק ששם בגופא וכאן ברוחא כמ"ש בפרשת פקודי. וז"ש האי רוחא אתכליל בשית שכולל כל השית היכלין ברוחא כנ"ל:
זהר א, דף מד ע"ב אתכליל בשית דלתתא בהדי'. ר"ל שכולל ה' היכלות שלמטה ממנו שהן עמו שית:
זהר א, דף מד ע"ב וקיימא בשית עלאין. ר"ל ו"ק דדכורא שהן שית עלאין וכאן התדבקות בשית עלאין כמ"ש למטה כדין שמים אתחבר ברוחא דא כו' כדין כל אינון היכלין וכל אינון רוחין דאתכלילו בהאי כל חד וחד מאינון רוחין והיכלין דאינון בכללא דשמים כו':
זהר א, דף מד ע"ב ובג"כ האי רוחא אפיק תריסר נהורין כלילן כלהו מתתא ומלעילא. ר"ל כלולין מוא"ו דדכורא ומוא"ו דנוק' והן י"ב דדעת ה"ח וכלילותן ביסוד (ודעת) וה"ג וכללותם כידוע שהן בו"ק דדכורא ובו"ק דנוקבא ודעת גניז בפומא והן י"ב דמנצפ"ך וי"ב תחומין דפומא י"ב שבטין וכן הן בדכורא שכ"ז הוא גם כן בדכורא שהן י"ב צרופי הוי"ה בי"ב גבולי אלכסון של ת"ת שכלולין ביעקב ומשה שכוללין כל הי"ב שבטין ולכן הן ח"י ברכות ג"ר בחג"ת כמ"ש בפרשת פקודי ואחר ברכת כללות הת"ת י"ב ברכות של י"ב גבולין, ואח"כ ג' אחרונות בנה"י כמש"ש:
זהר א, דף מד ע"ב הני תריסר נהורין כו' דלתתא. ר"ל ששמחתם לסלקא לעילא בדכורא כמ"ש משכני אחריך נרוצה אני ונערותי הביאני המלך חדריו הן חדרין דדעת מליא להון כמ"ש ובדעת חדרים ימלאו והוא דעת גניז בפומא כנ"ל, נגילה ונשמחה בך כו' וז"ש אינון חדון כו'. נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך כנ"ל כיין הטוב הולך לדודי למישרים בדעת בסוד אתה כוננת מישרים, אתה א"ת, כ"ב אתוון, ה' ה' אותיות מנצפ"ך והן יין הטוב בדעת וכולם כאן ברחימותא ושלכן אהבוך. ומישרים הוא התפשטות הדעת בכל חדרין ואכסדראין דגופא שחוזרין ונכללין בשרשם כאן שזהו כל תיאובתא ולהכלל ברוחא דדכורא שהן ד' אותיות אהבה כמ"ש בפרשת תרומה דף קמ"ו ע"ב ונשיקה בפומא דאיהו מבועא דרוחא ומפקנו דילי' וכד נשקין דא בדא מתדבקין רוחין אלין באלין והוו חד וכדין איהו רחימו חד ובספרא דרב המנונא סבא כו' עי"ש כל המאמר. והן ה' חסדים וה' גבורות וכללותן בדעת שהן י"ב וההוא רוחא דכליל שהן י"ג והן אותיות א'ה'ב'ה' כמש"ש שהן ד' רוחין לבד בסוד ד' אותיות ארגמן אע"ג שהם ה' שא' נכלל בהם כידוע, וכן באהבה ד' אותיות ונכלל הרוחא בגי' של אהבה א'ב' שרשם ה'ה' ה' חסדים וה' גבורות, וכלם אחד בסוד אחד דק"ש שהוא י"ג והוא אחד וכן הוא סוד וא"ו כידוע שהוא ו' שכולל ו' במילוי וא' באמצע האי רוחא דכליל ב' הווי"ן והוא באמצע כידוע וכלהו אסתכיין לאמצעיתא כנ"ל בי"ב סמכין כו' עי"ש:
זהר א, דף מד ע"ב היכלא דא דאיהו רצון כו' הוא דאפיק רצון מה' בחביבותא. שכאן הוא סוד מה' אשה משכלת, אשת חיל עטרת בעלה, עטרת תפארת, כמו שכלל הדכורא הוא ת"ת כן כלל הנוקבא הוא כאן וכאן מתקשרין כל השית היכלין. וכן בסט"א נגד היכל זה אמר בפרשת פקודי דף רס"ו ורס"ז (ח"ב רסו, א) [היכלא שתיתאה כו' כמה דאית בסטרא דקדושה ברזא דמהימנותא ד' סטרין דמתקשרין דא בדא] ר"ל הד' חיות כמ"ש למטה [ה"נ לתתא הכא וכד אלין מתקשרן ומתחברן דא עם דא בהיכלא דא כדין איהו בית חבר כד"א מאשת מדנים ובית חבר]. וז"ש למעלה שבסטרא דקדושה נקרא היכל זה בית ה'. וז"ש מיתי לא כו' אלא לאשתי ביתי, אל תקרי לבת אלא לבית כו':
זהר א, דף מד ע"ב [על האי היכלא כתיב ונעתרות נשיקות שונא] שבקדושה נשיקין דרחימותא [ועל האי היכלא כתיב כי נפת תטפנה שפתי זרה כו' וכדין אתקריבו רגלוי להאי היכלא דאיהו כללא דכלהו תתאין כדין והנה אשה לקראותו שית זונה כו']. וכן כאן אשת חיל. וז"ש האי איהו דאפיק רצון מה', כמ"ש מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' שעלי' נאמר אשת חיל מי ימצא:
זהר א, דף מד ע"ב ועל אלו היכלין שנים דקדושה ודסט"א עליהן כל ספר משלי, אשה טובה ואשה רעה, וכמ"ש כמה טובה אשה טובה וכמה רעה אשה רעה, כמה טובה אשה טובה דכתיב מצא אשה מצא טוב, אי בגוה כו' אי בתורה משתעי קרא כמה טובה אשה טובה שהתורה נמשלה בה והוא תורה שבע"פ שהיא בסוד אשה כידוע והוא בהיכל זה כמש"ש בפרשת פקודי (ח"ב רנז, ב) נגה וזהר ואינון תרין ירכין לתתא לסמכא לאינון היכלין דלעילא דאקרון תורה שבעל פה, כמה דאית סמכין לאורייתא דאיהו תורה שבכתב כך אית סמכין קיימין לאורייתא דאיהו תורה שבע"פ והוא היכל זה נגד ת"ת דדכורא תורה שבכתב. כמה רעה אשה רעה דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה אי בגוה כו' אי בגיהנם כו' ששם הוא הגיהנם תשלג בצלמון והוא כללא דכל היכלין דגיהנם כנ"ל ועל זה אמרו שם מצא או מוצא כו' וז"ש מצא אשה מצא טוב ששם אתדבקותא דטוב בכ"י כמ"ש בפרשת בהר (ח"ג קי, ב) ע"פ ועשה טוב וכאן מצא האי טוב כמ"ש משכיל על דבר ימצא טוב שכאן בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כו' וז"ש בתז"ח דף ע"ט ע"ד וסמניך משכיל על דבר ימצא טוב על דבר דא אספקלריא דל"נ ימצא טוב דא אספקלריא דנהרא:
זהר א, דף מד ע"ב בגו היכלא דא כו' נשיקי דרחימותא. ר"ל זהו מיתת נשיקה שמתדבק בהני נשיקין דהיכל זה ומגו תיאובתא דנזיקין נפקא רוחא בהאי נשיקה כמו ישראל אצל הר סיני, נפשי יצאה בדברו בסוד ישקני מנשיקות פיהו בהר סיני כידוע, והוא כשמתגלה לנשמתא דבר שלא הורגל בו וכמעשה דג' חברים אבל משה הורגל לכן אמרו קרב אתה ושמע שהיה להם למעלה ממדרגתם לכן אם יוספים אנחנו לשמוע כו' ומתנו, ובשעת מיתה אז תוסף רוחם, ולכן יגועון בזה הנשיקה, ולכן גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם שזוכין מה שלא זכו בחייהן וכאן הוא היכלא דמשה כמ"ש למטה לכן מת בנשיקה ומת במנחה דשבת שאז מתגלה רצון כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ט ובאדרא זוטא דף רפ"ח ובפר' יתרו דף פ"ח ופ"ט (ח"ב פח, א) ת"ח בכל שית' יומי דשבתא כו' אבל ביומא דשבתא כד מטא עדן דצלותא דמנחה רעוא דרעוין אשתכח כו' ובהאי רצון אסתלק משה נביאה מהימנא קדישא מעלמא וכו' עי"ש:
זהר א, דף מד ע"ב האי הוא היכלא דמשה. שכאן הוא סוד הת"ת דרגא דמשה, וכאן פה אל פה אדבר בסוד הפה כנ"ל, ומתחברן פה אל פה דזו"נ ומדבר בו. ואמר בפרשת פקודי באלין פתחין אתמנא חד רוחא וכו' ואתפקד בכל אינון רזין עלאין דפומא לפומא ממללין דנשיקין דא לדא כו' בכל ביתי נאמן הוא שכאן הוא סוד הבית דכליל כל רזא דמהימנותא כנ"ל וזהו נאמן הוא ולכן נקרא רועה נאמן, רעיא מהימנא:
זהר א, דף מד ע"ב וז"ש רוחא דא כו' רחימו לכל סטרין בכל ביתי כו' והחילוק שבין היכל זה להיכל אהבה דשם הוא גם כן היכלא דרחימו כנ"ל, שכאן הוא רחימותא שאין לו רצון אחר רק לתשוקתו בסוד אני לדודי ועלי תשוקתו, ואין לו אלא רצון אחד פשוט ולכן הוא רזא דייחודא רזא דנשיקין שאין לו אז רצון אחר:
זהר א, דף מד ע"ב אינון תריסר נהורין סלקין כו' רחימי דאהבה. ר"ל מנציצו של הי"ב נהורין יוצאין הד' חיות והן ד' דחיות שביחזקאל:
זהר א, דף מד ע"ב אלין אקרון חיות גדולות כו' עם גדולות. ר"ל שאלו הד' מתפרשין לי"ב והשמנה הנותרים נקראין חיות קטנות ונכללין באלו הד' כמש"ו:
זהר א, דף מד ע"ב דכתיב חיות קטנות עם גדולות. ר"ל בחבורא חדא. ור"ל דכתיב זה הים גדול ורחב ידים בסוד זה משה האיש האיש משה גדול מאוד, רב ויקירא כו', וכאן הוא סוד הים בסוד ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן שנהר דנגיד ונפיק בהיכלא שביעאה ק"ק ושם הוא בסוד עדן כידוע, ויוצא משם להשקות את הגן בהיכל הזה כמ"ש למטה שהוא גנת אגוז והוא הג"ע כמ"ש בספר הבהיר ונעשה שם ים כמ"ש כל הנחלים הולכים אל הים שהן שית נחלין עלאין שהולכין אל הים וכאן כל חד נטיל היכלי' כמ"ש לקמן דף מ"ה ע"א (ח"א מה, א) ושם אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת, וזהו "את הגן ומשם יפרד", שכאן מתחיל עולם הפירוד כידוע וכמ"ש לעיל דף כ"ג (ח"א כג, א) כד מטא לעלמא דפרודא. ובהיכל השביעי עדיין היכלא דיחודא כידוע והיה לארבעה ראשים הן הד' חיות כמ"ש בפרשת פקודי דף רנ"ו ע"ב אלין אינון ארבע רישי נהרין דכתיב ומשם כו' ורחב ידים שהוא מרחב י"ה במרחבי הגוף בין הידים כידוע, ושם ענני י"ה בסוד בעת רצון עניתיך שם רמז ואין מספר כמ"ש לעיל דף מ' ע"ב (ח"א מ, ב) מדורא שתיתאה כו' ובי' ארבין ונחלין ונהרין דמתפלגין מן ימא וכמה נונין אינון דמרחשין לד' סטרי עלמא ועילא מנהון סרכין ממנן כו' וכד נטלי ארבי לסטר מזרח (ממנא) דקיימא לההוא סטרא הוא מיכאל כו' והן החיות גדולות כנ"ל. וזהו סוד שם אניות יהלכון כו' רמז ואין מספר הן ממנן ומשריין תתאין שהן תחת הי"ב חיות עם משריין דלהון שהן כמספר ב"י וכמ"ש בפרשת בהעלותך דף קנ"ד (ח"ג קנד, א) [כמראה החיות דאינון ארבע זוויין דגלין פרישן אריה נשר שור אדם דכליל כלהו ד' מלאכין דשלטין וכלילן כלא דגלא קדמאה משרייא מזיינא אריה מיכאל רשים בפרישא דגלא פרישא לימינא מזרח כו'], והוא דגל מחנה יהודה כמ"ש שם במספרם והוא בסוד גור אריה יהודה ואמר שם [אושיט ידא שמאלא כל מאריהון דדינין לתתא כו' כד"א ידך בעורף אויביך], ר"ל דיד הוא שמאל כמ"ש ידך זו שמאל כו' [רישא חדא דילי' שבעין וארבע אלף ושית מאה] הוא מספר שבט יהודה שדור המדבר כלם נשמתם היו מכוונין למעלה ואשלמו שלימותא דלעילא בד' דגלים ד' חיות גדולות בי"ב שבטין, י"ב חיות קטנות עם גדולות, תלת לכל סטר כמ"ש למטה ומספרם כ"א כמנין המשריין של החי' שלו וכן בכולם ע"ש. ואמר שם [בר כל אינון ממנן דלתתא תחות אלין שלטונין אלין על אלין ודרגין תתאין עם עלאין דל"ל חושבנא], וזהו אין מספר. ועי"ש כל המאמר:
זהר א, דף מד ע"ב אלין אחידן דא בדא. כמ"ש חוברות אשה אל אחותה, וכאן סוד אשה כנ"ל:
זהר א, דף מד ע"ב לד' סטרין. כמ"ש ופני אריה אל הימין לארבעתם כו' וכידוע:
זהר א, דף מד ע"ב כאגוזא דמתחברא כו'. ר"ל המוח שבפנים שהוא לד' סטרין קשורין זה בזה שד' קליפין דאגוזא הן ענן גדול ורוח סערה ואש מתלקחת ונגה סביב כמ"ש בתיקונים, שהן תוהו ובוהו וחשך ותהום, ורוח אלהים מרחפת על פני המים הוא רוחא דא שעל פני המים, הים הנ"ל, ומתוכה ד' חיות מוח דאגוזא כמ"ש בז"ח ד' ל"ב מתוכה דמות ד' חיות וזה מראיהן ומתוכה האי איהו רזא פנימאה במוחא קיימא גו רזין עלאין בדיוקנא עלאה מגו כל אינון קליפין דסחרא למוחא כו' וכ"כ בתיקונים שהוא מוחא דאגוזא:
זהר א, דף מד ע"ב ובג"כ אקרי היכלא דא גנת אגוז. והוא בפומא כמ"ש בסתרי אותיות ה' ע"ב (זהר חדש ד, א) "אתחפייא תחותי' חד אגוזא דחפייא טמירא דטמירו", והוא הפה כמ"ש באדרא רבא דף קל"ד (ח"ג קלד, א) ודא הוא טמירותא דכלא דלא אתדבק לא לעילא ולא לתתא והוא סתים בסתימא דסתימין כו' [ההוא אגוזא קיימא בשית סמכין וסמכין לה בשית סטרין כו'] והוא וא"ו של חו"ל במשחתא דבוצינא [אינון שית סטרין גניזין בגו ההוא אגוזא] והן שית היכלין דכלילין בהיכלא דא כנ"ל [מגו סתרא דאת דא נפקא רתיכא חד קדישא כו'] והוא ד' של היו"ד ששית סטרין הוא וא"ו של יו"ד וההוא רתיכא הוא ד' כמש"ש דף ו' ע"ג דלית רתיכא אלא בארבע שהן ד' חיות שבמרכבה שזהו רתיכא וכמ"ש ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה כו' שזהו המרכבה בד' חיות והוא ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, וא"ו של יו"ד, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, ד' של יו"ד, וכמ"ש באדרא זוטא דף ר"צ ע"ב באגדתא דרב ייבא סבא תנינן אמאי ו"ד כלילן ביו"ד אלא נטיעה דגנתא ודאי אקרי וא"ו אית גנתא אחרא דאיהו ד' ומהאי וא"ו אשתקי' ד' דאיהו ארבעה והיינו רזא דכתיב ונהר יוצא מעדן כו' להשקות את הגן דא הוא ו' ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים דא הוא ד', וכלא כליל ביו"ד. וז"ש בסתרי אותיות שם שהן רתיכין דאת יו"ד עי"ש. והכל בהיכל הזה גנת אגוז גנתא דצרורא דחיי:
זהר א, דף מד ע"ב מאי אל גנת אגוז כו' לאתדבקא דכורא בנוקבא. ר"ל דאין ר"ל לגנת אגוז יורד דירידו דילי' הוא בהיכל השביעי ק"ק בעדן אלא בשביל הרחימו של היכל הרצון שהן מ"נ דצדיקים ברחימו ונשיקין דכאן יורד וכן השעשוע דקב"ה עם הצדיקים בג"ע שיורד לעדן ברחימו דצדיקים שבגן כמ"ש בפרשת ויקהל והרבה מקומות וכל המ"נ הוא כאן סוד המים דכאן דמעלה רוחא בסוד ורוח אלהים מרחפת על פני המים והן בתולות אחריה רעותיה מובאות לך כמ"ש בפרשת פקודי דף רל"ח ע"א דההוא רוח החי' בטש בכולהו ובההוא רוח מסתלקי כלהו דכתיב ובהנשא החיות מעל הארץ כו' סליק לאלין ארבע דתחות האי חיה ואינון סלקי לה לעילא עד דמתיין לה לגבי' זהרא עלאה כו' ובפרשת ויקהל דף קצ"ז ע"ב ויקהל משה דא רזא דשמים, את כל עדת בני ישראל אלין אינון תריסר משריין עלאין קדישין כו', כל נדיב לב אלין אינון ארבע משריין עלאין דבכללא דלהון כלילן כל אינון שאר משריין כו' ואינון תריסר בכללא חדא, זהב וכסף כו' אלין אינון תריסר משריין עלאין דכלילן כלהו כחדא בכללא דארבע דאקרון חיות הקודש כמה דאתמר וכלהו אלין סלקין לכרסייא קדישא לאעל' לה לעילא לאתחברא בבעלה בגין למהוי כלא חד כו' ואתחבר' אתתא בבעלה כו':
זהר א, דף מד ע"ב אלין ארבע מתפרשין כו' לכל סטר. כמ"ש בפרשת בהעלותך ובפרשת פקודי דכ"א מתחברן עמו שנים ברזא דד' דגלים, ג' שבטים לכל דגל, י"ב שבטין, ג' לכל צד. וכ"ה בכל דרגין עד אין תכלית כלהו מתפרשין לתלת תלת כמ"ש בפרשת פקודי דף רכ"ח ע"א כל סדרא וסדרא לאו איהו אלא בתלת תלת סדרין אינון דמתפרשין לכל סטר לד' סטרי עלמא וכל סדרא וסדרא דאיהו לכל סטר תלת סדרין אינון ואוקימנא כו' ע"ש וכן אתוון דאדני במילואם. והן ג' הויות הידועים ד"פ ג', וכמ"ש בתז"ח דף ע"ח ע"ג עי"ש:
זהר א, דף מד ע"ב כל אינון כו' דאתעבידו חד. ר"ל כל היכלין ורוחין ונהורין שבהיכלות תתאין כלהו כלילן באלו וסלקין כלא הכא עד דאתעבידו כלהו חד כאן ונכללין ברוח של זה ההיכל:
זהר א, דף מד ע"ב וכדין האי רוחא כו' לאתחבר' בהדי'. ר"ל רוח זה שכולל כולם כנ"ל אז כאשר נכלל מכולם שהם מ"ג לו אז מזומן להתחבר עם ת"ת דדכורא שכולל גם כן ו"ק כידוע וכמ"ש לקמן:
זהר א, דף מד ע"ב כיון דאתקשרו כו' בחבורא חדא. עכשיו הולך ומפרש בפרטות מ"ש למעלה כל אינון תתאי כו' וכדין האי רוחא דכליל כו' ואמר כיון דאתקשרו כל היכלות בו אז תשוקתו להתחברא בשמים ואז אמר ישקני כו' נגילה ונשמחה בך עלמות אהבוך כל היכלין דלתתא, ואז הן שלימו בחבירא חדא. ר"ל כל היכלות בעצמן בסוד שמו אחד בשכמל"ו, ו"ק דנוקבא ביחודא חדא: