זהר א, דף קמז ע"ב זוהר. ויפגע במקום וגומר ר' חייא אמר דא הוא מקומו דקאמרן. ור' חייא תירץ כי לשון ויפגע הוא לשון פיוס ותחנונים וז"ש דא הוא מקומו דקאמרן דהיינו סתם המלכות דכתיב ואל מקומו שואף כענין באות נפשה שאפה רוח שהוא שואף בה ומתאוה אליה ומפייס' בתחנונים רבים:
זהר א, דף קמז ע"ב וילן שם כי בא השמש וזה ודאי הכרח גדול שהוא כענין שואף וזורח הוא שם:
זהר א, דף קמז ע"ב דהא בגין לאנהר' ליה קא אתא שלא היה לה אור מקודם אלא מעורב חשוך כדפי' לעיל שאם הי' אור במערב לא היה השמש בא אליה:
זהר א, דף קמז ע"ב ויקח מאבני המקום אבני לא כתיב דהוה משמע כולהו ואינו שיש ג' מיני אבנים יש אבנים פסולות שהם חצונים אבן נגף וצור מכשול שמשם הם ג' אבנים דמתניתין במסכת ע"ז [דף מ"ט ב']. ויש אבנים שאינם פסולות אלא שאין בהם עיקר הייחוד ותיקון המרכבה. ויש אבנים שהם עיקר התיקון והמרכבה עליהם והם הנקראות תריסר מרגילאן ויש תחת ממשלתם ד' מחנות שכינה שאין מספר לגדודיו אלא אלו הם ראשי ראשים דאינון תריסר אבנים עילאין רמוזים אליהם י"ב שבטים מרכבה לשכינה ומפני שיש תחות אלין וגו' וכולם יתייחסו בשם אבנים סתם לכך אמר מאבני ולא כל אבני: המקום מלכות והיינו והים עומד על שנים עשר בקר ולקמן מפרש שמהתייהו:
זהר א, דף קמז ע"ב מראשותיו דמלכות והשתא קשה דלא שוין מראשותיה שהרי הם למטה ממנה וז"ש אי תימא שיהיה פי' בנעלם כפירושו ע"ד הפשט כמאן דשוי תחות רישיה זה אינו אלא מראשותיו ר"ל לארבע ראשי ההנהגה הנמשכים ממנה להנהיג העולם הנחלק לד' סטרין כדפי' לעיל וז"ש לד' רישי סטרי עלמ' והכריח כן מאו' מראשותיו ולא מראשו. מהרמ"ק זלה"ה:
זהר א, דף קמז ע"ב והרח"ו נר"ו כתב. אבני פסילן. ר"ל אבני גזית. והם סוד המלאכים הנשפעים משכינה הנקר' אבן ישראל ועל שמה נקראו אבנים:
זהר א, דף קמז ע"ב סתרי תורה.
זהר א, דף קמז ע"ב רצוא ושוב פי' בתקונין רצוא בדגש ושוב ברפה ועניינם דין ורחמים:
זהר א, דף קמז ע"ב תרין שמהן אקרי יעקב וישראל וגו'. דבר זה יראה זר לכאורה כי לעולם יעקב לא עלה למעלה מן הת"ת ובגופא לבד ולא בנשמתא כנז' פ' בראשית כ"א ע"ב וכ"ב א' ובמקום אחר מצינו היות יעקב במ' וכדאיתא הכא דהיא סוף המחשבה אמנם נקצר ונעלה בזה והענין במה שאעיר אזנך בסוד אחד סוד ד' פני נשר ד' פני שור וגו' והענין במה שידעת כל ספי' כלולה מעשר. וכל ספי' יש בה הויה א' כנז' בתיקונין דף פ"ד ע"ב ודף קכ"ח ע"א ובכל הוי"ה נרמזים סוד הי"ס כנודע ולכץ מציאות הפנים אינם כי אם ד' והנה הוית הת"ת הם ד' אותיות ד' פנים וכנגד אות יוד שבו הרומז בחכמה שם ישראל בסוד י"ש רא"ל הם יש מאין שהיא החכמה הנאצלת מן הכתר הנק' אין וכן היא רל"א שערים של התורה. וה"א ראשונה היא לאה והיא בינה וזה זווג א'. עוד זווג שני ת"ת עם מ' והם סוד יעקב ורחל ובזה תבין ויאהב יעקב את רחל. ואלו הד' אותיות הם ד' פני נשר שבמדת הת"ת. ומ"ש דהוא יעקב בהך סופ' דמחשבה הענין כי תחלה נשמתו מן הת"ת אשר זווגו הוא במלכות ולבתר נתוסף בו כח נשמה מן החכמה הנק' ישר' ונזדווג בלאה ובזה יובן מ"ש כי לאה היא בינה וזהו סוד ד' פני נשר עיין פ' תצא דף רפ"א ע"ב: עכ"ל הרח"ו נר"ו:
זהר א, דף קמז ע"ב והרא"ג זלה"ה כ' ה"ג ובג"כ באר שבע דא יובלא באר שבע דא היא שמטה כלא לקב"ה ושמשא לא נהיר אלא מיובל' ובג"כ ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה דא מערב דאיהי שמטה אר"ש וגומר ע"כ: אבל המקום לא כתיב דהוה משמע דנקט כל אבני המקום דהא כמה אבנין אית ליה לההוא מקום כדמסיק לז"א מאבני ולא כל אבני. א"נ מאבני כלו' מהאבנים המובחרים והיקרים וז"ש אלין אינון אבני יקר מרגלן טבאן וכו' בג"כ מאבני וגומר: תריסר אבנין עילאין היינו י"ב בקר שתחת הים והים עליהם מלמעלה שהם י"ב שבטים שהשכינ' מתתקנת עליה' כדמסיק. כד"א שתים עשרה אבנים כלומר למה קראם אבנים לז"א כד"א ויקח אליהו שתים עשרה אבנים למספר בני יעקב שהם כנגד י"ב אבנים עליונים ובבנין זה שבנה את מזבח ה' ההרוס נתקנה השכינה באותם הי"ב אבני' עליוני': ותחות אלין תריסר אלף ורבוון ירצה כי אלו י"ב אבנים הם הנהגת החיות ארגמ"ן שהם ראשים על שאר החיות והם י"ב כדלקמן בסמוך כי מיכאל ושנים מלאכים עמו הם ג' וכן גבריאל ורפאל ואוריאל יש לכל א' שנים עמו שהם י"ב לכלם והם ראשי' על שאר החיות והמלאכים עד אין קץ וז"ש ותחות אלין תריסר וגומר: אבני פסילן ירצה כי האבן המפוסלת דהיינו חתוכה ומתוקנת מכל צדדי' מסתמא היא מרובעת או יש לה ד' זויות כן כל מלאך וכל כח וכח שתחת אלו הי"ב אבנין עילאין יש להם ד' בחינות מקבילות לד' הנהגו' המתנהגו' מאלו הי"ב אבנים שהם סוד ארגמ"ן והיא הנהגה מרובעת ר"ל מוסכמת מארבעתם כמו כן יש לכל כח וכח שתחתיהן אותה בחינה עצמה להיות בעלת ארבע זויות דהיינו ד' בחינות לשיוכל לקבל ההנהג' המרובעת של ארגמ"ן כנזכר: א"נ פסילן מובדלות ומופרשות מהפסולת שהם הקליפות וטהורות מכל פסולת. וכלהו אבנין איקרון ה"ג: ה"ג המקו' דא הוא מקום דקאמ' ומלת המקו' חסר בספר וחזר לומ' כאן שהמקו' הזה הוא המקום האמור דהיינו המלכות. הוא להכריח עוד כי אומרו מאבני המקום הכוונה הוא מאותם האבנים הסמוכים אל המקום ההוא והם שתי הכרחיו' חד אומ' מאבני וז"ש בג"כ מאבני המקום ולא אבני והיינו הכרח א'. עוד הכרח שני אומ' המקו' הוא מקום דקאמ' א"כ ע"כ תפרש כי אלו האבני' הם המכוני' לאותו מקום דהיינו הסמוכים אליו וסרים אל משמעתו.
זהר א, דף קמז ע"ב מראשותיו דמאן כי א"א מראשותיו דיעקב אחר שהאבנים אלו הם השנים עשר אבנין עילאין אם כן לא יתכן מראשותיו בין דיעקב בין מדתו ת"ת א"כ מראשותיו דמאן: אלא מראשותיו דההוא מקום תירץ כי מראשותיו חוזר אל המקום: אי תימא כמאן דשוי תחות רישיה כלומ' גם לפירוש זה שמראשותיו הוא מראשותיו של מקום לא יצדק כי מראשותיו משמע הבחינות הראשונות של אותו מקום וז"ש אי תימא כי משמעות מראשותיו של אותו מקום הוא כמאן דשוי תחות רישיה זה א"א כי אלו הי"ב אינם עולים לבחינו' הראשונות שבמלכות דהיינו מראשותיו אלא הם מתקשרים בבחינו' אחרונו' שבמלכות שכן כלם דהיינו כל עולם היצירה בעת הייחוד נעשה הכל נקודה חדא ומתייחדת במלכות כנז' בפ' ויקהל ופקודי א"כ מאי מראשותיו: אלא מראשותיו לד' סטרין דעלמא ר"ל מראשותיו מארבע ראשיו דהיינו ד' פנותיו דההוא מקום ופירש כיצד תלת אבנין לסטר צפון וכו' היינו כל א' מאלו הארגמ"ן יש עמו שנים כדאיתא לקמן בסתרי תורה דף קמ"ט מיכאל קדמיאל פדאל: גבריאל צדקיאל חסדיאל: רפאל רזיאל סטוריה. נוריאל יוכיאל ענאל הרי לך י"ב אבני' תלת לכל סטר גבריאל ודעמו לסטר צפון נוריאל ודעמו לסטר מערב מיכאל ודעמו לסטר דרום רפאל ודעמו לסטר מזרח ונקט דרך הייחוד העליון כך הם מתתקנות לתתא כי קודם מתעורר השמאל בסוד שמאלו תחת לראשי לקבל המלכו' דאיהו מערב ואח"כ דרו' בסוד וימינו תחבקני ולבתר דאתייהיב' בין דרועי מלכא אתדבקת בגופא דהיינו מזרח ת"ת: עכ"ל הרא"ג ז"ל:
זהר א, דף קמז ע"ב גיליון ס"ת. באר שבע איהו יעקב וגו' קנ"ב ב'. לאתבחנא בההוא אתר דאתבחינו אבהן וגו' פקודי רמ"ה. וישת מן היין וישכר וגו' ע' א'.
זהר א, דף קמז ע"ב זוהר תריסר אלף ורבוון אבני פסילן וגו' קנ"א א'. עכ"ל:
זהר א, דף קמח ע"א זוהר. תלת אבנין לסטר צפון ותלת לסטר מערב וגו' פי' לסטר צפון גבריאל וב' שרים תחת ידו יונק מן הגבור' ומחנהו לסטר צפון ר"ל לכל מה שיצדד בעולם לצפון ולכל מה שיהי' טבעו מן הצפון והגבור'. וכן לסטר מערב רפאל ושני שרים תחת ידו וכולם שרים לכל אשר יהי' הנהגת המלכות ולכל אשר יצדד בעולם למערב. וכן ג' לדרום מיכאל פני אריה וב' שרים לחסד ולכל פעולתם בתחתונים. וכן ג' למזרח אוריאל ושני שרים עמו והם שרים אל פעולת הת"ת ולכל אשר יצדד בעולם למזרח והם ד' מחנות שכינה והם ד' חיות ושכינה מתתקנת עליהם בסוד ההתעוררות העולה ממט' למעל' כדפי' בפ' בלק. ואו' וכולהו דרגין עם העשר ספירות שכולם משפיעות ואלו מושפעות באמצעות כסא הכבוד שביניהם ורקיע אשר על ראשיהם למטה מכסא הכבוד והוא סוד עולם מטטרון.
זהר א, דף קמח ע"א דא יעקב ת"ת מדתו דהא ליה אתחזי שהוא תקנה אל הייחוד וגרם הייחוד ולכך נעשה מרכבה אל הת"ת וכל ענייניו פרטים לקישוטי ענין זה:
זהר א, דף קמח ע"א דא תוקפא דשמשא מסטרא דדרום. דהיינו חומו הוא מצד דין הגבורה וזהו מסטרא דדרום צד הדרום שהוא הדין לא הדרום עצמו והעולם אין קיומו על הדין לבדו שהיא בחינה זו והיה העולם נשרף. אלא על רוח שהיא בחינת הת"ת הכולל כל הקצוו' שהוא מתנהג בדין וחסד ורחמים פעילת החסד והגבו' והת"ת והיינו שהם חם מצד האש ולח מצד המים ומתקרר חומו מצד לחותו. וכן כולל דין ורחמים וחסד המזוגים מנצח והוד יסוד וז"ש איהו קיומא שלימו דכל סטרין ומפני שלא שלל למעלה אלא בחינת הת"ת ממדה א' האמנם אם נאמר שיכלול שלש שמא יעלה בדעתי שיהי' אפשר להתקיים לזה אמר ואלמלא דאיהו קיים בשלימות פי' כולל כל הששה לא יכיל עלמא לאתקיימא ולכך צריכים שש קצוות כלולים בת"ת להיות הנהגת העולם על כל שלימותו.
זהר א, דף קמח ע"א אלמלא יעקב לא אתקיים עלמא. בא לרבות שלא זו בלבד אלא ע"י יחוד ת"ת ומלכות נוסף על זה הוא קיום העולם על כל שלמותו דהיינו יעקב שהוא שלמות הייחוד ת"ת ומלכות.
זהר א, דף קמח ע"א יחודא דלעילא עם היות שבפסוק זה ייחוד וקשר כל האצילות במאצילם עכ"ז ששה תיבות הם ששה קצוות ואפשר ע"ד זה שמע ישראל קו האמצעי ה' ה' קו ימין אלדינ"ו אחד קו שמאל מיוחד בשש קצוות שבת"ת עולם הזכר וז"ש דא הוא שלימו עילאה לאתייחדא ביחודא חד כל שש קצוות ומפני שבייחוד זה לא היה המלכות לכך סבא אבוהון שהוא יעקב מרכבה לת"ת נטיל ביתי' שהיא המלכות בשש קצוותיה דהיינו בשכמל"ו והוא ג"כ ששה תיבות והיינו דיהביה בחבור' חדא עם אבהן כדי שתתקשט מהם.
זהר א, דף קמח ע"א לאתחברא דכר וגו' ת"ת ומלכות.
זהר א, דף קמח ע"א אלא משה כמאן דפקיד לביתיה הענין כי מרע"ה היה מרכבה לת"ת בסוד הדעת ובידו היא המלכות לכל אשר יחפוץ יטנה כבעל ממש לכך אמ' קומה ה' ויפוצו שאף אם תתלבש בדין בידו להפוך ולשפוך חמתה אל הגוים והיינו כמאן דפקיד לביתיה אמנם דוד ח"ו אם היה אומר קומה ה' ויפוצו והי' הדין מתהפך מה בידו לעשות שאין לו כח כמרע"ה אלא אדרבה כל פעולותיו היו לבטל הדין. בגין דלא לאפרשא לון. הוקשה לו כיון דאמר קומה ה' למנוחתך ודאי דהיינו שיבא אל המקדש שהיא המלכות א"כ מאי אתה וארון וגו' ותירץ בגין דלא לאפרשא לון שאם הי' או' קומה ה' למנוחתיך לחוד כ"כ הוא מתפחד מן הדין שמא יראה פירוד ונמצא מה שאמר דוד אהדר השם לת"ת. מהרמ"ק ז"ל:
זהר א, דף קמח ע"א סתרי תורה
זהר א, דף קמח ע"א דורדיא דחמרא. היין הוא קדוש מצד הבינה ומשם משמח ומצד יצחק לפעמים משכר ולמטה ממנו שמרים דהיינו כחות הדין הקדוש משתלשל עד החיצונים שהם שמרים.
זהר א, דף קמח ע"א נעיצו לשון בקיעה.
זהר א, דף קמח ע"א קטירא לשון קשר. והענין שמתוך שמרי היין שהם ספירות חיצונות יוצא סמאל ולילית זכר ונקבה קשורים בשורשם.
זהר א, דף קמח ע"א מתפרשן לכמה סטרין כלולים כמה חיילים רעים לקטרג.
זהר א, דף קמח ע"א קץ כל בשר לשון קצוץ וכריתה והיינו מלאך המות.
זהר א, דף קמח ע"א רוחא דדכורא דקיק אינו פועל בגשמיים אלא הוא כנשמה בנחש והיינו דפרשו רז"ל רכב סמאל על נחש ומכחו פועל הנחש.
זהר א, דף קמח ע"א בריש אורחין ושבילין היינו פרשת דרכים במקום שמתפרשין דרכי התורה להכשיל בנדה בחלב בגזל ועריות ע"ז וכיוצא.
זהר א, דף קמח ע"א שטיא דקריב בהדה כי תחלה דוחה האדם עצמו אל החוץ ולכך עון ראשון קשה לאדם אבל משחטא ושנה בה נעשה לו כהיתר מטעם דאתקיפת בי' ונשקת ליה מראה לו טעם איסור כאו' נטלה טעם ביאה [סנהדרין ע"ה] וגו'.
זהר א, דף קמח ע"א מסכת ליה חמרא וגו' היינו שמשפיע לו יצה"ר נוסף על אשר לו ומוזגו עם נפשו שהיא מים מצד הקדוש' להחטיאו.
זהר א, דף קמח ע"א אפשיטת גרמה לקמן מפרש.
זהר א, דף קמח ע"א תיקונין דילה הם כחות אשר לה שע"י היא מתפשט' בעולם לפתות בני אדם בכל מיני עבירה יש מחטיאם בעינים להסתכל בעריות יש מחטיאם בפה לדבר נבלות ולשון הרע ורכילות ושקרנות וליצנות ומראה להם טעם בדברים אלו אין למעלה מעונג זה והיינו שפווהא יאיין דקאמר ועד"ז לכל הכחות שערהא היינו כחות המפתים שלא ללמוד בתורה שיש בעסקה עמל ולעסוק בדברי ספרי הבאי וחצונים שיש בהם טעם מרובה באודנהא כחות המפתים לשמוע שירי עגבים ולשון הרע ודברים בטלים ומראה להם שאין יופי וטעם למעלה ממנו.
זהר א, דף קמח ע"א פומא כחות המפתים לאכול האיסור והגזל והחמס ומראה שאין דרך להתפרנס כיוצא בו.
זהר א, דף קמח ע"א שפווהא פי' לעיל וע"ד זה לישנא:
זהר א, דף קמח ע"א ארגוונ' לבשת היינו ללכת בדרכי הגסות בלבוש ולפשוט בגזל ללבוש וכיוצא וכולם כחות חצונים וקצתם מפורשים בהיכלות טמאים בפ' פקודי והעתקתי' בקצרה בספ"ר בשער היכלות התמורות. מ' תיקונים והם מ"ט פנים טמא והם מ' מלאכות חסר א' והם סוד הקללות ל"ט לטוותא ודאי והם כחות בה להכשיל כדפי'.
זהר א, דף קמח ע"א ועביד בה ניאופין שנמשך אחר עצתה.
זהר א, דף קמח ע"א שבקת ליה בערסא בתוקף יצרו הרע שקוע בהבליו שלא יקיץ משנתו לשוב בתשוב'.
זהר א, דף קמח ע"א ואלשינת עליה על מעשיו הרעים שכן דרך סמאל עולה עד מחוץ להיכל שני ושם מקנטר כדפי' בזוהר פ' בראשית.
זהר א, דף קמח ע"א לביש לבושי דכורא כח המות מסמאל.
זהר א, דף קמח ע"א חשיב הוא לחייכא וגו' במבחר טעמו ושקועו בהבלי הזמן בגד בו הזמן ומת ברשתו.
זהר א, דף קמח ע"א חמא כל תיקוני ביתא וגו' הרמ"ק זלה"ה:
זהר א, דף קמח ע"א והרא"ג ז"ל כ' לאתתקנא בהו יר' כי אלו הם עיק' ההיכלו' כלם ושם בהיכלות יתנוצצו מעש' המצו' והתורה. והמלכו' מתתקנת ומתקשטת באותם המצות והתורה והם סוד מיין נוקבין ואחר התקשטה בהם כדין שכב ביה וז"ש כיון דאתתקן ערסא שכיב ביה: מאן שכיב ביה שמשא כלומר כי יעקב למטה באותו תיקון שעשה תקן למעלה במלכות ותקן המטה כראוי כדי שיבא שמש דהיינו ת"ת מדתו להתייחד עמה: וע"ד כתיב וזרח השמש וגומר כי השמש הראשון רומז ליעקב ממש למטה כשעש' ותקן לאתרי' דהיינו למלכו' והיינו וזרח פועל יוצא כמו פקד ובתיקון זה ובא השמש ת"ת ובזה יתיישב כי מלת השמש האחרונה אינו מיותר וז"ש וע"ד כתיב וכו': וי"ס דגרסי וע"ד כתיב ביעקב וישב על המטה דהא ליה אתחזי ולא לאחרא וע"ד וישכב במקום ההו' ובג"כ כתיב וזרח השמש וכו' ופשוט הוא. דא תוקפא דשמשא מסטרא דדרו' איהו ירצה לפי שהם היו מהלכי' בדרך וחמימות השמש היה עליהם לז"א כי חמימות השמש הוא מצד דרום כנז' במסכת גיטין [דף ל"א] המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן אלמלא מלאך א' ששמו נץ שעומ' שם ומגין וכו' וכן אמר בפ' וארא דף כ"ד כי דרום הוא חם ויבש ומדרום נפיק תוקפ' דחמימות' לעלמא וז"ש תוקפא דשמשא: ועלמא לא אתקיים אלא על רוח ר"ל הרוח המצוי' שהאד' שואב ממנו דרך הפה והאף שהוא קר דאלמלא הוא א"א לעולם להתקיים אפי' שעה א' כי נשימה א' חמה יוצאה ונשימה אחרת קרה נכנס' כדרז"ל על כל הנשמה תהלל יה וגומר א"נ עלמ' היא מלכו' הנקר' עולם היא מדת הדין ולא קיימא אין לה קיו' אלא בקרירו' ברוח שהוא הת"ת השולח לה שפע רב:
זהר א, דף קמח ע"א בגין דרוח וכו' נתן הטע' לדבר ואמר כי כמו שלמעלה בהנהגה עליונה אלמלא הרוח דהיינו הת"ת המכריע בין גדולה וגבורה לא יכיל עלמא לאתקיימא כי הוא המשלים לתרין סטרין גדול' וגבורה כן למט' בעה"ז הרוח מקיים כל העולמו' כלם: א"ל אחו' זעיר' אלמלא יעקב וכו' הכונה כי מר אמר חדא ולא פליגי ואמר' כי כמו שיעקב העליון ת"ת הוא קיום כל העולמות כנזכר כן יעקב התחתון דהיינו יעקב עצמו וכדמסיק הוא קיום כל העולמות כלם הא כיצד ת"ח בשעתא וכו'. דא הוא שלימו עילא' כלומר אחד זה הוא שלימות העליון שמתייחדי' בייחודא חד כל המדות הרמוזות בפסוק הזה: כדין אתא סבא יעקב אבוהון ה"ג בס"י ולגרסת הספרים דגרסי כדין אתחבר יעקב אבוהון פי' אתחבר עם אבהן כדלקמי' ואח"כ נטיל ביתי' דהיינו המלכות ויתיב ביה בבית הזה בחבורא חד דהיינו הייחוד פתח ההוא בר נש וכו' כמאן דאמר יקום מלכא לבי נייחא דמשכני'. הוקש' לו כי מלת קומה מור' על דין כאומר קומה ה' ויפוצו אויביך א"כ היך אמר קומה ה' למנוחתיך שהם ב' הפכים לז"א כמאן דאמר יקום מלכא וכו' כלומר אין קימה זו רק כמאן דאמר יקום מלכא ממקום זה שהי' הארון בקרית יערים שאינו כ"כ מעולה וילך למקום אחר שהוא בית מנוח' אשר נטה לו דוד: כמאן דפקיד לביתי' כלומר משה הי' מדבר בכח יותר מדוד כי משה לפי שמדתו הית' הת"ת והי' אחוז בה הי' מדבר ומצו' שיעש' מלחמ' עם אויביו אבל דוד אין בו כח כ"כ כי מדתו היא המלכות ולכך מה שדבר דבר בתפלה ותחנונים להזמינם בתחתונים וז"ש כמאן דמזמין למארי' וכו': בגין דלא לאפרשא לון קשה לו למה חזר לומר אתה וארון היל"ל קומ' ה' למנוחתך וארון עוזך לז"א הטעם שחזר ואמר מלת אתה הוא דלא לאפרשא לון כיון שהפסיק במלת למנוחתך חזר ואמר אתה ה' הנזכר וארון עוזך מלכות עכ"ל הרא"ג ז"ל:
זהר א, דף קמח ע"א גיליון זוהר קומ' ה' למנוחתך וגו' פנחס רמ"ב א'. מכאן אוליפנא דמאן דמזמן למלכא ישני וגו' ס' במדבר רמ"ב א'. ס"ת. בארבעין תקונין חסר חד וגו' בחקתי קי"ד ב'.
זהר א, דף קמח ע"ב דכתיב נשבע ה' לדוד למלכות. למלכות אמ"ת שהוא הת"ת לא ישוב ממנה אלא יהיה מיוחד עמה לעולם. מפרי בטנך שהם חייליה הנמצאים ממנה וכן הנשמות של צדיקים אשית לכסא לך כענין ויקח מאבני המקום ולדוד ממש שגרם הייחוד המתנה כמשמעה.
זהר א, דף קמח ע"ב ויפגע במקום. למלכא ת"ת אזיל לגבי מטרוניתא דהיינו שהיחוד למטה שהת"ת יורד למלכות ושם קרובים החיצונים וח"ו אם ירגישו בזווג הם מקטרגים. לזה צריך המלך למפגע לה דהיינו שישפיע חלק לכל שיבדלו ממנה ולקשטה כדי שלא יהיה הפקר דהיינו שתבדל משם נחש אשת זנונים המופקרת.
זהר א, דף קמח ע"ב ערסא דדהבא וגו' הם י"ב גבולי אלכסון אשר לו שהם למעלה באצילות מרכבה לת"ת ועוזב לרכוב על אלו והוא רוכב על י"ב אבניה שהם בעולם הנפרדים כדפי' והיינו בסוד היחוד שיתלבשו אלו באלו.
זהר א, דף קמח ע"ב וישם מראשותיו בגין למיהב וגו' ולפי זה יהי' פי' מראשותיו אהדר לת"ת ומלת מראשותיו כדפי' במלכות דהיינו בראשי ההנהגה שבו שהם ג' יונקים מיו"ד של שם לדרום דהיינו מיכאל. וג' יונקים מה"א של שם לצפון דהיינו גבריאל וג' יונקים מוא"ו של שם למערב דהיינו רפאל. ותחת כל א' מאלו הד' ב' אחרים כדפי' לעיל והם מרכבה לג' מיני השפעה שבכל מדה ומדה מאלו דהיינו חג"ת שבכל א' וא' חסד דין ורחמים והם ג' הויות שיש ביוד וג' בה"א וג' בוא"ו וג' בה"א וזה פשוט הרמ"ק זלה"ה:
זהר א, דף קמח ע"ב והרח"ו נר"ו כתב. ד"א ויצא יעקב וגו' היינו דכתיב על כן יעזב איש וגו' ע"ד הפשט הוא כי הוקשה לו מה כוונת הפסוק לחזור ולכתוב ויצא יעקב אחר שכבר הוזכרה יציאתו לעיל. ולזה תריץ כי הוא להוכיח ענין פסוק ע"כ יעזב איש וגו' וכן יעקב קיים מצוה זו כי עזב את אביו ואת אמו בבאר שבע והלך חרנה ליקח אשה. וע"ד הסוד הענין הוא כי באר שבע היא הבינה אמו של יעקב שהוא הת"ת ומקור הבאר הוא חכמה אבא דיליה והוא נפק מתמן ועאל לחרן היא אדנ"י בי דינח ביתו מלכות וזה נתבאר ג"כ לעיל בראש הפרשה בזהר ובס"ת ובתוספתא. עכ"ל:
זהר א, דף קמח ע"ב והרא"ג ז"ל כ' בדיחי הדיוטי היינו אותם המשחקי' לפני המלך כדי שישתעשע המלך בדבריו. יסדר קמי' בדיחי רופינוס ופרדשכי כלומר יהיו בדיחין יותר מעולים שיהיו רוזנים וקצינים ושרי הארץ: לאו איהו בגין בדיחותא דמלכא כלומר אם אינו מביא אותם המשחקים שיהיו שרים ונכבדי ארץ אינו כדאי וראוי לבדיחותא דמלכ' כי כדי לשמח למלך צריך לשמחו יותר ממה שהי' נוהג המלך לעצמו דאם לא כן מאי שמח' הי' לו זה דרכו כל הימים. מה עבד שני בדיחי דמלכא כלומר שנה הבדיחין דמלכא והעמיד תחתיהם רופינוס וזהו אומר בגין רופינוס והוא כי עד עתה היו בדיחי הדיוטי דהיינו הלויים שהיו משוררים עתה שנה את הסדר ועשה שהכהנים שהם החסידים שהם בחסד הם הם המרננים כדמסיק והכונה שבהתעוררו' תחתון מתעורר העליון ובשינוי זה ששינ' שהחסידים שהם מצד החסד ירננו מור' שינוי למעלה שיהי' החסד גובר כ"כ על השמאל להמתיקו עד שחוזרת הגבורה חסד ממש והוא כללות ימין ושמאל בהמתק' גדול' ובתיקון גדול אל הייחוד יותר מדאי. אפי' במאנין דילי לא אשתמש וכו' נוכל לפרש כי מאנין דילי הם סדר המרננים שהם הלויים לזמרם והכהנים לעבודתם לא אשתמש בהם כי אם במאנין דילך כמו שסדרתם שיהיו הכהנים מרננים בהם נשתמש ויתכן לומר כי הי' אפשר שיהיו שניהם המשוררים והמרננים ושלא יבטלו הלויים משיריהם כי אם ירננו הכהנים והלויים אף עמהם לזה אמר לא מבעיא שלא אשתמש במאנין דילי לבד' כנזכר. אלא אפי' במאנין דילי שיהיו הם גם כן בכלל הכהנים המשוררים אפי' זה לא אשתמש בהם כלל כי אם במאנין דילך לבדם דהיינו שהכהנים לבדם ירננו א"נ במאנין דילי היינו "ידותון "הימן ו"אסף שהם ראשי כתות מלאכים המשוררים במרום כנזכר בפרשת אחרי מות: נבזבזן דורונות. נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה היינו אומר לא אשתמש אלא במאנין דילך ולא אשוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך היינו מתנן ונבזבזן דקאמר: היינו דכתיב על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו וגומר פי' כי יעקב שהוא בעל' דמטרוניתא ת"ת איש האלהים עזב את אביו ואת אמו דהיינו אומרו ויצא יעקב ת"ת מבאר שהוא הבינה שהוא שבע משפיע החכמה א"נ מבא' בינה היוצא מהשבע דהיינו החכמה שיש בה השפע בשובע עד בלי די וילך חרנה מלשון חרון אף מלכות שהוא מדת הדין כי משם יוצאים החרונים כנז' בתוספת' וזהו ודבק באשתו. ד"א ויצא יעקב רמז דכד נפקו ישראל וכו' והכי פירושא ויצא יעקב דהיינו ישראל שנק' יעקב כאשר אינם הגונים מבאר שבע היא ירושלים שהית' שביע' מכל טוב שכל המזון והשפעת העולמות הי' יורד דרך שם ומתמצית' היו יונקים שאר ארצות וילך חרנה אל ארץ אחרת ומלת חרנה לשון אחרת בלשון ירושלמי א"נ חרנה חרון אפו של ית' שהיא הליכתו בגליות וע"ד זה ימשכו כל הפסוקים ואין להאריך: בעי למפגע לה ולבסמא רצה לפרש לשון פגיע' ופיוס. אנפלטייא פי' מטות זהב וכסף על רצפת אבנים טובות או קרשים. א"נ אנפלאטייא בפלטין של מלך. לא יבית בהוא נרא' לגרוס למיבת בהו וכן מצאתי בפ' בראשית דף מ"ט: באבנין בארעא היינו מקביל באפלאטייא. בקיסטרא דתיבנא היינו מצע' של תבן והוא מקביל לכסתותי מרקמן: ועניינו למעל' למלכות ת"ת דאזיל לבי מטרוניתא מלכות בסוד זווג החול שהוא הולך אליה שבשבת הי' עולה אליו למעל' וכדלקמן ישבוק דידי' וכו' בעי למפגע לה כי להיות' בסוד דלות מעשים בעי למפגע לה ולקרב צדק מאליו במיני תחנונים ולבסמא לה במילין בסוד י"ג בוסמין עילאין כדאיתא בפרשת תרומ' והתבסמו' זה נעש' לה במילין כשמדבר אלי' היא מתבסמת כי הדבור יוצא מפנימ' בהבל' יוצא מהפה: כהפקרא כי הקליפ' נקרא הפקר כמ"ש ידו בכל ויד כל בו ולכן להיות' בסוד הגלות בין החוחים צריך למפגע לה ולבסמ' כנז' כדי שלא תרא' כהפקר כמו שעושי' הקליפות לילית וסמאל ערסא דדהבא היינו בסוד לאה אשת יעקב ערסא דילי' סוד דהבא בינ' כמ"ש מצפון זהב יאתה וכסתותי מרקמן הם ד' גונין חיוור סומק וירוק ואוכם חגת"ם והם רגלי הכסא העליון בינ'. באפלטייא היכל רחב והיינו בי נ' כי כן נקרא רחובות: באבנין י"ב בקר שנקרא אבנים כנז' לעיל. בארעא כלומר למטה בארץ דהיינו בסוד מטטרון ששם הוא הייחוד בימי החול. ובקסטירא דתיבנא היינו בסוד הגלות ששם הקליפ' הנקרא מוץ ותבן עכ"ז ישבוק דידי' וכו' ובזה יהיב לה נייחא מה כתיב וילן שם וגומר עד ויקח מאבני המקום ל"ג לי' הכא אלא במקומו בפרשת בראשית דף מ"ט ששם שורש הדבר. השתא אית לי למהך לארחי כלומר השתא דגלית דעתיך שלא אכנס עמך למת' ואמרת לי את תזיל לאורחך השתא אית לי למיהך והראי' דלקמן התנצל אליו שלא הזמינו. להלולא דברי' עכ"ל הרא"ג ז"ל:
זהר א, דף קמח ע"ב גיליון ופרדשכי פי' פקיד של מלך וחסידיך ירננו וגו' רל"ב ורל"ד א' חסידים מסטרא דימינא.
זהר א, דף קמח ע"ב ס"ת
זהר א, דף קמח ע"ב דאינהו נדב ואביהו וגו' נתבאר פ' תולדות דף קמ"ו ע"א ע"ש עכ"ל. וע' בס' אור הגנוז בס"ד.